ארבע רגלים - יום העצמאות

מה המשמעות התורנית של יום העצמאות?

תשובה

אנו יודעים שהתורה רואה חשיבות גדולה לקביעת 'ציוני דרך' לארועים הסטוריים נקודתיים שהתרחשו בעבר, על מעגל השנה. בכך אנו לא רק מתרחקים והולכים מאותו מאורע אלא שבים אליו לאחר מחזור שנתי ובמידה מסויימת שבים וחווים (או מצווים לפחות לנסות לחוותה- 'חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים') שוב את החוויה ההסטורית שבד"כ הייתה מפגש מיוחד עם השגחת ה' על העולם בכלל ועל עמ"י בפרט.

מכיוון שהקב"ה מגביל את גילויו בעולם למקרים בודדים וקיצוניים בלבד ומצד שני לאנושות יש צורך בסיסי לחוש בהשגחת ה' על בני האדם יש חשיבות קריטית ליצירת כלים לשימור החוויה של המפגש עם ה' מנקודה רחוקה בזמן למציאות מחזורית שניתן לחוותה בכל דור ודור ובמידה מסויימת אף בכל שבוע (שבת).

הצורך בקשר עם האינסוף הינו היסוד לכל הדתות בעולם, צורך זה התקיים לאורך כל ההסטוריה ובימנו אנשים שחיים ללא הקשר עם ה'אינסוף' (דת כלשהי) נוטים יותר למחלות נפשיות שונות, הנפוצות בהן דכאון\ אובדנות ופרנויה שהינן מגפות חדשות יחסית של העולם המערבי המודרני ונובעות כנראה מאיבוד האמונה במשמעות הנצחית של הקיום, משמעות שכאמור מסופקת ע"י ההבנה שבורא העולם מתעניין בך ומטיל עליך משימות מיוחדות- מצוות וכלל לא ע"י העושר הפיזי).

לכן ברורה החשיבות של המועדים שנקבעו לאורך מעגל השנה ומזכירים לנו את הקשר שהיה לעמנו עם בורא העולם בעבר הרחוק.

יום העצמאות בניגוד למועדים העתיקים הללו לא נקבע רק כזכר לארוע היסטורי מהעבר שהתרחש לאבותינו שאינם עוד, אלא חגיגתו הינה היסוד להבנה שלנו שניתן היום לפגוש את ה' בכל יום ובכל אתר במדינת ישראל, אפילו במקום הנורא 'יד ושם' שהינו מוזיאון לאימת הגלות ניתן לחוש את חסדי ה' שגאלנו מאותה גלות נוראה ותוך שלש שנים מסיום השואה זיכה אותנו בגאולה- עצמאות וחרות בארצנו. גאולה זו שהינה קיום נבואות הנחמה שניבאו לנו נביאי ישראל ושהתרחשה בניסי ניסים כאשר עם חבול ורצוץ מצליח לגבור על 7 צבאות ערב הינה הגאולה השלה ביותר שידע עמנו מכל הגאולות שהיו עד הנה, יותר מגאולת מצרים (כשני דורות מתו במצרים ובמדבר, גם הכניסה לארץ לוותה במאות שנים של מאבקים ביושבי הארץ הכנענים שלחצו את ישראל לכל אורך תקופת השופטים) ובוודאי יותר מגאולת שיבת ציון בה רק מיעוט קטן מהעם שבו לארץ ובקושי הצליחו ליישב את האזורים שמוכרים לנו כ'גבול הירוק' וגם זאת ללא כל הנגב והגולן.

אם היינו זוכים להכיר טובה לקב"ה על הגאולה האחרונה ולזהות כראוי את יקרתו של היום הקדוש הזה (שהוא גדול וחשוב יותר מפסח וליל הסדר), שעליו ניבא ירמיה הנביא כך:
" לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה'; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ח כִּי אִם-חַי-ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם" בוודאי היינו זוכים גם לראות שהמדינה עצמה (ראשיה ומוסדותיה) היו מתגאים בחלקם להיות התגשמות חזון הנביאים ולא מתביישים כלל בעובדה שהקב"ה בחר בנו מכל עם ונתן לנו ארץ מיוחדת זו כדי להגשים בה חיי רוח ישראלים מקוריים שיש בהם ברכה לכל העולם כולו וממילא גם איבנו היו משתכנעים שרק טובה תצמח להם מאת בורא העולם אם יסייעו לו בגאולת עמו.

לצערנו חסרון האמונה שהיה בין לומדי התורה בדורות האחרונים גרם לכך שכפרו בהשגחת ה' על עמו וחשבו כמו אחיהם החילוניים שלא מאת ה' היתה הגאולה אלא מעשה אנוש ואף חלילה מעשה שטן הוא, בכך גרמו לניתוק המדינה ממקור חייה שהינו הקישור להתגשמות הנבואות שכל הנוצרים והמוסלמים מכבדים והפכו את קיומנו במדינה למציאות ברת חלוף של 'כיבוש של עם זר ארץ לא להם' עם כל הצרות שנגרמות מכך.

לכן חובה גמורה יש לכל יהודי בעצמו (וכן ללמד כל שכניו ומשפחתו) שיום זה הינו יום קדוש מאד ומאת ה' היתה הגאולה ושליחיו בדור הזה לא היו משה ואהרון כי אם דוד בן גוריון וכל חבריו שמסרו נפשם וגופם לעזור לה' לגאול את עמו ובעזר ה' הצליחו בכך נגד כל הסיכויים כולם.

יום גאולה שמח לכל עם ישראל ולכל העולם כולו!