מה מקור השם 'בעל' בהקשר של בעל ואישה? האם יש לכך קשר לעניין 'בעלות'? כיצד היהדות מתייחסת לקשר בין בני הזוג, וכיצד נכון לאישה לכנות את בן זוגה?
בפרשת בראשית היחסים בין גבר ואישה מתוארים בשרש 'איש' כך לדוגמה:
{כג} ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת: {כד} על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד:
{א} והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה':
אפילו לגבי החיות היחסים מתוארים כך:
{א} ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: {ב} מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו: {ג} גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ:
אומנם בהמשך מופיע כבר תאור המשתמש בשורש בעל:
" ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל:"
ובצורתו הקיצונית:
" וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים:"
" כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל:"
התאור 'בעלות' ביחס לאשה לא בא לתאר את טיב היחסים בין בני הזוג עצמם אלא את המסגרת של הנישואין ביחס לכל אדם זר.
כלומר התערבות חיצונית ביחסים שבין האיש ואשתו אמורים להיתפס בעיני החברה כגזלת דבר שיש לו בעלים- גזלת אישה מבעלה. במישור הזה גם פועלת ומדברת ההלכה, לא על התבנית הרצויה לקשר בין בני הזוג אלא כנקודת מוצא לפתרון לבעיות ממוניות וכד' בין בני הזוג ובינם לחברה, חשוב לשים לב שהבעל בתור ה'חזק' חוייב ביותר חובות כלפי אשתו ממה שחויבה היא כלפיו. לעיתים גם היחס בין בני הזוג מתדרדר לרמה של 'בעלות בלבד', האשה נמצאת בבית בגלל אילוץ כספי, חברתי ולא בגלל חיבתה לאיש (כיוון שאין חיבה מצדו כלפיה) דבר זה וודאי שלילי ומצופה שיתוקן בעתיד כך שיחזרו ליחסים של 'איש ואשה' של פר' בראשית.
כיצד ראוי לקרוא לבת/ן הזוג?
מלבי"ם שמואל ב יא
{כו} ... במ''ש ששמעה שמת אישה ותספד על בעלה, כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו ושם בעל הוא רק מצד שבעל אותה או מצד האדנות, ... ואמר (הושע א') תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה...:
הושע א
{יח} והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי: {יט} והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם: {כ} וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח: {כא} וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: {כב} וארשתיך לי באמונה וידעת את ה':
במצב האידיאלי בעלות של האיש ביחס לאשה לא אמורה להביא לפיחות במעמדה אלא אדרבה, הבעל אמור לתת כל כוחו ע"מ להעמיד את אשתו לתפארת מול העולם:
ישעיה פרק-סב
{א} למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: {ב} וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: {ג} והיית עטרת תפארת ביד ה' וצנוף מלוכה בכף אלהיך: {ד} לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: {ה} כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך:
