האם ניתן ליטול ידיים בבית ולאכול את הלחם במכונית או באוטובוס?

תשובה

לרוב הפוסקים (מלבד התימנים הנוהגים כהרמב"ם) אסור ליצור מצב של 'הפסק' משמעותי בין נטילת הידים לבין ברכת המוציא ואכילת הלחם לכן יש להסמיך ככל האפשר את הנטילה לברכה ולאכילה.  לכן למעשה מיד אחרי הנטילה בבית צריך  לברך המוציא ולאכול חתיכה בינונית (ביס רציני) של לחם כבר בבית.

שאלה נוספת שיש לברר כאן היא: האם הנטילה וברכת המוציא שנעשו בתוך הבית מועילים גם מחוצה לו?

מלבד הבעיה של 'הפסק' בין הברכה לאכילה ישנה בעיה נוספת של 'שינוי מקום'. במצב רגיל שאדם אוכל בתוך מתחם סגור אנו מחשיבים שברכתו על המזון מועילה רק כל עוד הוא נמצא באותו מקום. למשל אדם שהיה בבית וברך שם על תפוח והחל לאכול אותו ואחר כך יצא לדבר עם חברו מחוץ לבית יצטרך לברך שוב על התפוח אחרי שיכנס לבית מחדש, אותו הדין נכון גם ביחס לברכת המוציא שפוטרת את הלחם שאוכל רק במקום שבירך עד שיצא למקום אחר.

אומנם כל הדין של 'שינוי מקום' נאמר רק בתנאי שהאדם לא תכנן בזמן הברכה להמשיך לאכול  'מחוץ למקומו' אבל במקרה כמו שלך שאתה מראש מתכנן להמשיך האכילה מחוץ לבית ומברך על דעת כן מותר לעשות זאת לכתחילה ואין לחשוש לבעייה של 'שינוי מקום'.

לסיכום:

יש לברך ולאכול קצת בבית ולעשות זאת מראש על דעת להמשיך האכילה בדרך.

קבלת תרופות מסובסדות מחבר

אני נמצאת במצב רפואי בו עלי לנטול תרופות מסויימות שאינן מסובסדות באופן מלא ע"י קופת החולים, ומדובר עבורי בהוצאה של אלפי שקלים. ישנם אנשים הזכאים לקבל את התרופות האלו במחיר מסובסד. האם מבחינה הלכתית - מותר להם למסור לי עודפי תרופות? האם מותר להם לקנות במחיר המסובסד במיוחד עבורי, ואשלם להם את הסכום? (בהנחה שאין הדבר פוגע בזכותם לרכוש עבור עצמם כמובן.)

תשובה:

כמובן שיש להזהר מלגזול אפילו פרוטה מכל אדם וחמור שבעתיים גזל הציבור שאין כמעט אפשרות לתקן עוון זה. עם זאת שאלת חלוקת התקציבים של הציבור איננה תלויה בהחלטתם של רבנים או בהלכות גזל הרגילים. יש סמכות לאנשים שקיבלו את מינויים מהציבור לחלק את הרכוש הציבורי בהתאם לנהלים שנקבעו וחלוקה זו מחוייבת ומותרת גם מבחינה הלכתית. על כן שאלה כגון זו יש לברר במישור המנהלי של קופת החולים בה מנויים החברים שלך.

לפי הידוע לי קופות החולים מנהלות את סבסוד התרופות לפי המלצת רופאי קופת החולים, הרופאים קובעים את הצורך במתן התרופה וגם את מינון התרופה הנצרך. סדרי המנהל של קופות החולים קובעים שיש לסבסד את הכמות שרשם הרופא במרשם לאדם שעבורו המרשם ניתן ושזה השיקול היחיד הרלוונטי לגבי השימוש בכספי קופת החלוים לעניין זה. ממילא קופת החולים לא מתנה את הסיבסוד בכך שהמטופל יצרוך בדיוק את כל המינון ויחזיר את עודפי התרופות שנשארות בכל חודש  למרות שברור  שהמינון שנרשם הרבה פעמים יוצר עודפים אצל המטופל.

כאמור למרות שיש כאן לעיתים 'בזבוז' של כספי ציבור, כיוון שכך הן תקנות המנהל התקין של קופת החולים הדבר מותר ואין בכך שום בעיה של 'גזל הציבור'.

על כן אין שום מניעה להעביר עודפי תרופות לכל אדם שהוא (ולמעשה יש בזה מצווה גדולה של עשיית חסד) וכן מותר לאדם לקנות את סך התרופות שהרופא המטפל רושם לו גם אם יודע שהוא לא זקוק לכל הכמות שנרשמה לו.

כמובן שאין בדברים שלעיל להתיר מצב שאדם יוציא מהרופא שלו במרמה מינון הגבוה ממה שנצרך לו בפועל על מנת לסחור בעודפים או אף לחלקם בחינם לחבריו הנצרכים לתרופה זו. הכוונה היא למצב שהחלטת הרופא לגבי המינון שרשם היתה מקצועית ולפי הנהלים של קופת החולים בה עובד.

רפואה שלמה לך ולכל  אחב"י

1 למעשה הנהלים אוסרים לקבל תרופות ממטופלים גם אם טרם נפתחה האריזה

2 ברור לכל שאין קשר בין כמות הכדורים שיש בחבילת התרופות הסטנדרטית לבין צרכיו של המטופל הספציפי, לכן גם ברור שכשהרופא רושם מרשם של X חבילות לחודש למטופל הוא (וקופה"ח) מודעים לכך שישי במרשם בד"כ יותר ממה שהמטופל יזדקק לו (כמובן שהרופא לא ירשום מינון מופחת רק כדי שזה יסתדר עם כמות הכדורים בקופסה) כך חובתו של הרופא והתנהלות כזו חוקית ומצופה ממנו מצד הנהלת קופה"ח.

האם מותר לנקות בוץ מבגדי הילדים בשבת? והאם יש הבדל במגפיים?

תשובה:

כיבוס בגדים בשבת עלול להיות אסור מהתורה משום מלאכת 'מלבן'  שהרי אחת מהמלאכות שהיו עושים בבניית המשכן היתה שהיו מלבנים= מכבסים הצמר שבו השתמשו להכנת יריעות המשכן.

אומנם בשני מצבים יסודיים הנקיון יהיה מותר-

א: בפריט לבוש העשוי חומר סינטטי שאין ללכלוך יכולת לחדור בין סיביו אלא הלכלוך נשאר תמיד חיצוני, למשל במגפי עור או מעיל גשם העשוי מיריעת ניילון אטומה. ניקוי של חומרים  אלו לא נקרא כיבוס בגד אלא שטיפת כלי חיצונית ומותרת בדיוק כמו שמותר לשטוף צלחת אוכל.

ב: כאשר הניקוי לא מנקה את הבגד עצמו

כאמור עיקר מלאכת כיבוס הינו ניקוי סיבי הבגד, בדומה לליבון סיבי הצמר של הכבשים במשכן, לכן כאשר יש גוש גדול של בוץ על הבגד ניתן להסיר בנחת את הבוץ שמונח על גבי הבגד, מעל הסיבים (אין לגרד בכח כך שיצא הבוץ מתוך הבגד המלוכלך) שבזה אינו מכבס את הבגד עצמו אלא רק ממעט כמות הבוץ שתכנס לבית, פעולה זו אם תיעשה בדרך המותרת תותיר את הבגד (בגובה הסיבים) מלוכלך כשהיה ולכן אין בה בעיה.

במידה והבוץ התייבש אין לגרד אותו ולשפשף הבגד בצורה שתפיל את הפרורים הדבוקים בתוך הבגד.

מדוע חלק ממתינים 6 שעות בין בשר וחלב וחלק נוהגים פחות?

מה עניין של להמתין 6 שעות בין בשר וחלב?

שני טעמים עיקריים הוזכרו לעניין:
רש"י כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו" כלומר טעם הבשר נשאר בפה משך זמן אחרי הארוחה והזמן שבוודאי כבר לא יהיה טעם בשר בעת אכילת חלב הינו 6 שעות, בגמרא מובא שהיה מי שנהג חסידות להמתין יום שלם בין אכילת הבשר לאכילת החלב. אפשרות נוספת להעברת הטעם הינה הדחת הפה ע"י אכילת דבר מה פרווה ושתית משקה.

לעומתו כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות ט כח)
"מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח ".

כלומר לרמב"ם אין רק חשש ש'ישאר' טעם בשר בפה אלא חוששים לבשר ממש שנתקע בין השינים (עד להתפתחות רפואת השינים בדורות האחרונים מצב השינים של אבותנו היה קשה ומלא עששת) ושבעת אכילת הגבינה עלול להשתחרר מהשן וממילא יווצר מצב של אכילת בשר וחלב יחד. לטעם זה ההמתנה של 6 שעות הינו הכרחי (כך שיערו הזמן שלוקח לבשר שבין השינים לאבד טעמו הבשרי עקב פעולת העיכול של הרוק (חומצה חלשה מאד))

הספרדים קיבלו שיטת הרמב"ם להלכה ולכן מקפידים על המתנת ה6 שעות מהדין (הפוסקים טרם התייחסו להשתנות המצב הרפואי, דבר שעשוי לגרום להקלה בדין ההמתנה)

הפסיקה האשכנזית קיבלה כטעם העיקרי להמתנה את דעת רש"י וממילא מנהגי אשכנז המקוריים (לפני שהחלו להחמיר כדעת השו"ע) הסתפקו בהמתנת זמן מועט (עד שעה) ו או בהדחת הפה.

כאמור לאחר שנפוץ השו"ע בארצות אשכנז החלו גם האשכנזים להחמיר בדין זה כדעת הספרדים וכך רק קהילות מעטות (יקים, הולנדים) המשיכו לשמר מנהג אשכנז המקורי והמקל.

האם ניתן לחזור למנהג המקורי?

שאלה זו שייכת להלכות "נדרים" ולא להלכות כשרות. כיוון שידוע לכולם שהמנהג של האשכנזים להמתין 6 שעות הינו מנהג חסידות מחמיר, מי שקיבל על עצמו (או נהג כך 3 פעמים אחר הגיעו למצוות) מנהג חסידות כלשהו לא יכול לבטל המנהג ללא התרת נדרים.

לכן במידה וירצה לשנות מנהגו המחמיר יצטרך כאמור  לעשות התרת נדרים בפני רב הבקיא בהלכות נדרים ולקבל עליו מנהג  (מקל)  אשכנזי כלשהו.

ראיתי בשמיים קשת בענן ממש מרהיבה, אמרו לי שזה סימן רע ואסור להסב תשומת לב של אחרים סביב לקשת. האמנם?

תשובה

לאדם המתבונן בקשת רק כאל תופעת טבע יפה אין בעיה להסתכל על המראה ואףחובה לברך על יופי הבריאה את ה', הברכה שנתקנה על הקשת הינה " הרואה הקשת,אומר: בא"י אלקינו מ"ה  זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו" ראוי גם לעודד חבירו לשים לב למראה ולברך הברכה. לאדם העוסק בענייני נסתר אסור לנסות ללמוד על 'כבוד ה' ' מתוך ההתבוננות בקשת.

להרחבה:

ההתייחסות להופעת הקשת נלמדת מדברי ה' לאחר המבול:

"{יא} והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ: {יב} ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם: {יג} את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ: {יד} והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן: {טו} וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר: {טז} והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ: {יז} ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ:" (בראשית ט')

יש שלש גישות יסודיות בנוגע ליחס שבין ה'קשת' לבין הברית שלאחר המבול. בזמן חז"ל וכן בקרב רוב הפרשנים הקלאסים ראו ב'קשת' יצירה מחודשת שה' עשה בעולם לאחר המבול. מאז יצירה פלאית זו מופיעה בכל פעם שיש כעס גדול בשמים, כעס שעלול להביא לחורבן העולם, כדי להזכיר את הברית עם העולם  ולדחות הגזרה הנוראית. כך גם מסופר על דורו של רשב"י שבזכותו לא נראתה הקשת בימיו שהרי היה די בו להגן על העולם ולא היה צורך בקשת. תפיסה זו הביאה לגישה מאד שלילית כלפי ראיית הקשת בגלל שהיא סימלה מצב מאד חמור של העולם דבר שמאד לא נעים ומפחיד לצפות בו (ולכן גם לא ראוי להסב את תשומת לב החברים למראה מפחיד זה).

גישה נוספת מופיעה בגמרא מס' חגיגה:

"כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם: מאי היא? ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב {יחזקאל א-כח} כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר ..דרש ר' יהודה ברבי נחמני.. כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה'..." (חגיגה טז')

בגמרא זו יש נימוק הפוך לכך שלא ראוי להביט בקשת, לא מפני שזה מפחיד אלא בגלל שזה מראה עליון ונורא הוד המבטא את זיו מראה כבוד ה', מראה שלא ראוי לבני אדם קרוצי חומר להנות ממנו בצורה גסה. בנוסף מובאת כאן האזהרה החמורה- מי שמרשה לעצמו להביט במראה המרהיב מסתכן בפגיעה במאור עיניו!

בניגוד לשתי התפיסות שלעיל (המבוססות על אותה הנחה מדעית, שהקשת זה מופע פלאי הקשור לגילוי רצון ה' בעולם באופן מובהק) יש בדברי חכמי ספרד גישה שונה ונביא כאן דברי הרמב"ן:

"{יב} זאת אות הברית אשר אני נותן. המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן [ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו) אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו.] ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי "נתתי" בענן ולא אמר "אני נותן" בענן כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן" ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם. ... ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע הטעם באות שבה אחד הוא. אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם אמרו בבראשית רבה (לה ג) את קשתי נתתי בענן קשותי דבר שהוא מוקש לי אפשר כן אלא קשין דפריא והיה בענני ענן רבי יודן בשם ר' יהודה בר' סימון אומר משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית.

סיכום דבריו: הרמב"ן דוחה את ההנחה שהקשת זו יצירה פלאית ומקבל דברי חכמי יוון שהקשת זה תוצר של השתברות קרני השמש באויר לח וכפי שהוכיח הניסוי של המנסרה אין שום צורך בכח אלוקי כדי ליצור קשת, מדוע אם כן בבראשית כתוב שהקשת היא אות ברית? עונה הרמב"ן שזה רק סימן חיצוני שמזכיר את הברית בין ה' לבין הבריאה, ברית זו לא נובעת מהקשת אלא רק מסומלת בה. לפי גישה זו נראה שאין שום בעיה להנות ממראה הקשת ביום חורפי כפי שאין בעיה להנות מקשת הנוצרת ע"י מנסרה במעבדה.

בכל זאת לאחר דבריו מוסיף הרמב"ן אמירה חשובה: " אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם.." כלומר חז"ל כלל לא התכוונו שהקשת עצמה היא פלא וגילוי ה' בעולם אלא כוונתם היתה שהקשת ממחישה לנו את הצורה שבה הספירות העליונות של גילוי השגחת ה' בעולם יורדות מלמעלה למטה, בעולם הסוד מובן שהרצון האחדותי של ה', כפי שהוא במקור העליון, מתפרד לגוונים שונים של מידות (צבעים) עד שיורד לעולם. אדם שבקיא קצת בחכמת הסוד ומתבונן בקשת כאל הגשמה של המושגים העליונים עלול לטעות בעניינים עליונים אלו, ולכן טוב לאדם כזה שלא בא לעולם שהרי הסכנה הגדולה של העיסוק בחכמה זו הינו מצד שיש בכוחה להביא את העוסקים בה לתפיסה של הגשמת הבורא, דבר חמור ביותר!

השארנו את האור דולק במקרר בשבת, מה לעשות?

מצב ראשון:

אם רק בפתיחת הדלת בשבת גילית  שיש אור במקרר אז כיוון שיש צורך גדול לשמר האוכל במקרר במהלך ליל שבת לצורך סעודת הבוקר ויהיה בלתי אפשרי להוציא המזון אם נסגור הדלת בלא כיבוי האור והיות שכיבוי חשמל זה איסור מנהג מפני ש'נראה לאנשים כמלאכה', לכן במצב כזה ניתן לכבות בשינוי את מתג האור ואז להשתמש במקרר כרגיל.

מצב מסובך יותר:

אם נזכרת לפני פתיחת המקרר ששכחת לכבות האור ואתה יודע שפתיחת המקרר בהכרח תדליק אור (חשש לאיסור תורה- מבעיר)

במקרה כזה יש שני פתרונות

א: פתרון טכני ניתוק המקרר מחשמל, כיבוי האור והדלקת המקרר מחדש:

לפי מה שבארנו בסעיף הראשון ניתן להקל לכבות מכשיר חשמלי אם זה לצורך גדול ולצורך שבת. לאחר הוצאת התקע מהשקע ניתן לפתוח במהירות הדלת, לכבות המתג לסגור הדלת ולהדליק המקרר מחדש.

חשוב מאד: ההתר להדליק את המקרר בחזרה תלוי בכך שפעולתו לא תתחיל מיד עם חיבורו לשקע, בשביל התנאי הזה צריך לוודא שמנתקים את המקרר מהחשמל סמוך לאחר שהטרמוסטט של המקרר הפסיק את פעולתו באופן אוטומתי (ניתן לזהות את הרגע בהקשבה לפעילות המנוע), במצב כזה המקרר ממתין בערך כחצי שעה עד שנדלק מחדש (תלוי בחום במטבח, נפח המקרר והזמן שהדלת נשארת פתוחה). במקרה כזה חיבור התקע לשקע לא יוצר שום תגובה מיידית ומה שהמקרר יידלק מאוחר יותר זה גרמא בלבד שכבר ביארנו שלצורך גדול ניתן להקל בכך.

ב: פתרון הלכתי:

ניתן לחכות שמישהו מבני הבית שלא מודע לכך שיש אור במקרר יפתח הדלת ואז לכבות האור.

הסבר- מי שיודע שפתיחת הדלת תוביל בהכרח לתוצאה אסורה של הדלקת האור, לגביו פתיחת הדלת אסורה משום 'פסיק רישא' והוא גם לא יכול לשלוח שליח שיבצע את האיסור בשבילו. לעומתו לאדם שסבור שהאור מכובה, כרגיל בשבתות, אין כלל איסור לפתוח את הדלת, למעשה לגביו ההדלקה זה 'מתעסק' ולא 'שוגג' שהרי לגביו אין כאן שום מחשבה ביחס לתוצאה האסורה.

לכן למסקנה: אם נזכרת בשבת ששכחת לכבות את האור אל תאמר דבר לבני הבית אלא חכה בסבלנות ליד הדלת עד שמישהו יפתח את הדלת ואז כבה בשינוי את האור.

-------------------------------------

1 לחזו"א יש בפתיחת מעגל חשמלי איסור דאו' משום סותר (שסותר את פעולת החשמל). דעתו לא מקובלת על רוב פוסקי הדור ממילא בכיבוי חשמל אין שום איסור תורה וכיוון שלא היה חשמל בזמן חז"ל גם ברור שאין בזה איסור דרבנן. הסיבה שאנשים לא מכבים חשמל הינה קודם כל בגלל ש'כך נהוג' והנימוק שניתן לתת למנהג זה הינו ש'לא יבואו להדליק -עלול להיות איסור תורה של מבעיר'.

2 כך הגדיר הרב רבינוביץ' שליט"א

3 במיוחד שנראה שבהפעלת מקרר אין איסור תורה

4 כיוון שבני הבית וודאי יקישבו לו ויפתחו את הדלת (שהרי מבחינתם אין בזה איסור) אין כאן פטור של 'דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים' והמעשה מיוחס למשלח ולא לשליח

קפץ החשמל בבית בשבת חורפית וקרה, האם מותר להדליק ובאיזה דרך, האם יש הבדל אם יש ילדים קטנים?

אמירה לנכרי:

במקרה של קור גדול גם בלא המצאות של ילדים קטנים בבית מותר להזמין נכרי לבית ולגרום לו להבין שיש לנו בעיה ושאם יצליח לפתור אותה נשמח לתגמל אותו.

אם אין נכרי זמין שיכול להדליק את החשמל:

במצב כזה אם הדלקת המתג תוביל בהכרח להדלקת חוט להט כלשהו בבית (למשל נורת להט או פלורסנט, תנור ספירלה לחימום הבית, פלטה של שבת) אז הדלקת החשמל בדרך הרגילה זה ממש איסור תורה שהרי התוצאה האסורה מגיעה באופן מיידי ו וודאי כתוצאה מהמעשה של ההדלקה.

לכן אם רוצים להדליק את החשמל נצטרך פתרון נוסף

פתרון ע"י גרמא:

כפי שכבר כתבתי מס' פעמים, לצורך גדול מאד ניתן להשתמש בשבת בעקרון הגרמא, במקרה שלנו נעשה כך:

1: ננתק מהחשמל כל מכשיר חשמלי שעלול להדלק מיידית עם הרמת מתג החשמל.

2: כל מכשיר שנרצה שיהיה דלוק נחבר אותו לשקע עם שעון שבת שיכוון שידלק רק זמן מה אחר חיבור החשמל. למשל אם השעה 10 בבוקר אכוון שידלק רק ב 10:30, כך כשאדליק את מתג החשמל לא תתרחש שום תוצאה מיידית כתוצאה מהפעולה, המכשירים שיידלקו לאחר זמן נחשבים להרבה פוסקים כמופעלים בגרמא ולכן במקרה כזה, שמעורב בו גם חשש סכנה לילדים ניתן יהיה להדליק את החשמל בתנאים שתוארו כאן.