תשובה
לרוב הפוסקים (מלבד התימנים הנוהגים כהרמב"ם) אסור ליצור מצב של 'הפסק' משמעותי בין נטילת הידים לבין ברכת המוציא ואכילת הלחם לכן יש להסמיך ככל האפשר את הנטילה לברכה ולאכילה. לכן למעשה מיד אחרי הנטילה בבית צריך לברך המוציא ולאכול חתיכה בינונית (ביס רציני) של לחם כבר בבית.
שאלה נוספת שיש לברר כאן היא: האם הנטילה וברכת המוציא שנעשו בתוך הבית מועילים גם מחוצה לו?
מלבד הבעיה של 'הפסק' בין הברכה לאכילה ישנה בעיה נוספת של 'שינוי מקום'. במצב רגיל שאדם אוכל בתוך מתחם סגור אנו מחשיבים שברכתו על המזון מועילה רק כל עוד הוא נמצא באותו מקום. למשל אדם שהיה בבית וברך שם על תפוח והחל לאכול אותו ואחר כך יצא לדבר עם חברו מחוץ לבית יצטרך לברך שוב על התפוח אחרי שיכנס לבית מחדש, אותו הדין נכון גם ביחס לברכת המוציא שפוטרת את הלחם שאוכל רק במקום שבירך עד שיצא למקום אחר.
אומנם כל הדין של 'שינוי מקום' נאמר רק בתנאי שהאדם לא תכנן בזמן הברכה להמשיך לאכול 'מחוץ למקומו' אבל במקרה כמו שלך שאתה מראש מתכנן להמשיך האכילה מחוץ לבית ומברך על דעת כן מותר לעשות זאת לכתחילה ואין לחשוש לבעייה של 'שינוי מקום'.
לסיכום:
יש לברך ולאכול קצת בבית ולעשות זאת מראש על דעת להמשיך האכילה בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה