האם מותר לי להדפיס דפים לצורך אישי במחשב במקום העבודה שלי? האם יש הבדל בכמות הדפים?

שאלה

האם מותר לי להדפיס דפים לצורך אישי במחשב במקום העבודה שלי? האם יש הבדל בכמות הדפים?

תשובה

שאלה זו יש להפנות לבעל הממון שלגביו יש חשש של גזל.

צריך לברר מי האחראי על הציוד המשרדי ולשאול אותו את השאלה. הגיוני שיענה שדפים בודדים אין בעיה וכך דרך העולם. יש לדעת שבגנבה לא די באומדן דעת כללי שיש מחילה, אלא צריך לדעת זאת בוודאות.

איך לרחוץ כלים כשיש רק כיור אחד?

שאלה

איך לרחוץ כלים כשיש רק כיור אחד?

תשובה

האיסור לערבב בין בשר לחלב הינו דווקא כאשר העירבוב נעשה ב'דרך בישול' כלומר מלווה בחום.

גם השריה משותפת של בשר בחלב נחשבת מדרבנן כבישול וגם כן עלולה לאסור את הכלים.

על כן:

לכתחילה:

יש להקפיד לשטוף כל הכלים מיד בגמר הסעודה ולא להניח בכיור כלים מסוגים שונים יחד.

בדיעבד:

קרה מקרה ויש בכיור כלים מסוגים שונים (חלבי ובשרי) צריך לשוטפם בזריזות במים שחומם לא יעלה על 40 מעלות צ' (הסימן לכך הוא שהמים נעימים למגע הידיים). ניתן להשתמש בסקוץ' אחד אך רצוי שיהיו נפרדים בגלל שבמאכלים בשריים יש הרבה פעמים שמנוניות שנדבקת לסקוץ' ועלולה לעבור ממנו לכלים החלביים (למעשה זה מעורב עם סבון ולכן לא כ"כ בעייתי ובכ"ז עדיף שלא יקרה).

אם רוצים לשטוף במים רותחים דוקא אז צריך להקפיד שיהיו בכיור רק כלים ממין אחד ושתהיה רשת ייעודית (חלבית/ בשרית) שתפריד בין הכלים לבין הכיור שהרי במצב כזה הכיור עלול להיות 'טרף' ולאסור את הכלים.

בדיעבד חמור

קרה מקרה וכלים עם שאריות חלב ובשר הושרו יחד באותו כיור למשך יותר מ24 שעות הכלים עלולים להאסר וצריך לבדוק המקרה מול פוסק הלכה.

האם יש בימינו איסור יין נסך לאדם שאינו שומר שבת?

שאלה:

מישהו ממשפחתי איננו שומר שבת, מה דין יין שהם מוזגים לי? ו אם הכינו "בשר ביין", מה הדין? כנ"ל עם מסורתי או חוזר בשאלה, האם יש בכלל הבדל?

תשובה

למרבה הפלא הדיון בשאלה זו הינו במישור החינוכי ציבורי (שיש עדיין לקיימו בצורה מסודרת) ולא בהלכתי, ונקדים קצת רקע.

גזרת 'סתם יינם'

חז"ל למדו שמדאורייתא יש איסור הנאה ביין שניסכו אותו לשם עבודה זרה. מלבד איסור תורה זה גזרו חכמים על 'סתם יינם' (יין שלא ידוע לנו בבירור שניסכוהו לעבודה זרה) של נכרים עובדי עבודה זרה- שיהיה אסור בהנאה.

שני נימוקים היו לאותה גזרה: 
א- שמא יין זה נוסך לעבודה זרה, ומשום כך הוא נאסר מדאורייתא 
ב- כדי להרחיק את בני ישראל מבנות הנכרים שלא יבואו להתחתן אלו באלו חלילה (שדבר זה מוביל להדחת ישראל לעבודה זרה כפי שהיה בחטא בנות מדין).

ובכן וודאי שטעם א' לא שייך כלל בחילונים / מסורתיים של ימינו, שהרי הם וודאי לא עובדים עבודה זרה, ולא מנסכים לה את יינם. 
אך לגבי טעם ב' יש לקיים דיון אמיתי- האם אנו רואים את חלקי העם שזנחו את שמירת התורה כאחים שיש לקרבם בכל דרך, ולשמור על קשרים טובים איתם, ואף לעודד קשרי משפחה ואף נישואין איתם (ולא לאסור יינם)
או שמא יש להיבדל מהם כדי להנצל מהשפעתם הרעה עלינו ועל ילדנו (ולכן יש לאסור בגזרה מחודשת יינם כפי שאסרו חז"ל בזמנם יין נכרים עובדי עבודה זרה).

נראה לי סביר שהקורא יזהה כאן את יסוד המחלוקת שבין ה'ציבור החרדי' ל'ציבור דתי לאומי' ויכריע לפי השתייכותו המגזרית את התשובה לשאלת השואל.

למה אין להלכה הפסוקה התייחסות לשאלתנו?

מקובל בין הפוסקים לענות על מגע חילונים ביין לפי שו"ת הרשב"א שכתוב שם ש"מחלל שבת אוסר היין כמו נכרי".  אולם דימוי זה מתעלם מההקשר של השאלה עליה הרשב"א ענה בשו"ת המקורי! 
השאלה המקורית נשאלה כך:

"יורנו רבנו, אדם שאנסוהו לנהוג כנוצרים והמיר דתו והולך לכנסיה ומשתחוה שם לצלם, אלא שבביתו שומר מצוות התורה כיצד יש להתיחס אליו?" ועל שאלת מציאות זו ענה הרשב"א כך:

"אם כל העברות שעושה, עושה רק בזמן שיש אנסים שרואים אותו, ואילו בין יהודים שומר תורה לגמרי הרי שהוא פטור מכל עונש כדין אנוס, ומצווה לעזור לו לקיים התורה. גם אם עובר על מצוות בלא אונס יש לנסות לקרבו ככל האפשר ולהחזירו למוטב שהרי המרתו מפני האונס לא ביטלה ממנו שם יהדותו (לענ"ד זה החלק היותר דומה לחילונים שלנו) ורק אם גם בלא שום אונס הינו עובד עבודה זרה או מחלל שבת אז מתייחסים אליו כאל גוי ואוסר היין במגעו"! (שהרי מתברר שהפך לעובד אלילים שחשוד על ניסוך יין לעבודה זרה, חילול השבת זה רק סימן לכך שאכן המיר דתו ולא הסיבה לאסור יינו).

על כן, לדעתי אין שום דרך ללמוד מהדין הנדון בשו"ת הרשב"א לגבי מחלל שבת שבזמנו למחלל שבת של ימינו 
שהרי בימינו חסר אצל מחללי השבת (גם הדתלשי"ם שבהם) מימד העבודה הזרה שהיה קיים בזמן הרשב"א, והרוצה לאסור יינם יכול לעשות זאת רק כתקנת ציבורית מקומית ולא מדין גזירת חז"ל.

האם לאשכנזי מותר לקנות לאחר הפסח עוגיות ממצה עשירה או שזה חמץ שעבר עליו הפסח?

בקצרה:

לדעתי אין בעיה 

להרחבה:

אם מדובר במוצר כשר לפסח רק שהאשכנזי החמיר שלא לאוכלו וודאי שאין בזה איסור של חמץ שעבר עליו הפסח על כן כל המוצרים שהיה רשום עליהם 'כשל"פ לאוכלי קיטניות' וודאי מותרים לאשכנזים גם אם נקנו בפסח עצמו מיהודים.
הבעיה מתעוררת במוצר שחשוד שהיה חמץ ממש בפסח ולא רק מצד חומרא (ואז זה לא שאלה של אשכנזים בלבד אלא של כל היהודים). 
כידוע הרב מרדכי אליהו זצ"ל טען שבתנאי הייצור התעשייתיים של ימנו אין דרך לייצר 'מצה עשירה', תערובת קמח ומי פירות או ביצים, (שלהלכה לא מחמיצים לעולם) בלא שיתערב שם גם מים, מה שמוביל להחמצה מהירה של המוצר. כיוון שכך, לשיטתו עוגיות פפושדו וכד' נחשבו חמץ גמור שאסור לאכילה גם לספרדים. לעומתו הרב עובדיה זצ"ל וכן בנו אחריו נתנו הכשר לאותו מפעל וסברו שהמציאות כן מאפשרת ליצור מוצר שאין בו חשש חמץ גם בימנו.
לגבי אכילת העוגיות הנ"ל בפסח וודאי יש לחוש לדעת הרב אליהו כיוון שמדובר כאן באיסור חמור של חמץ בפסח. אומנם לגבי דין של "חמץ שעבר עליו הפסח" לדעתי ניתן לסמוך על שיטת הרב עובדיה שהרי להלכה האיסור הינו רק קנס וגזרה על העבריינים שעברו איסור בהותירם חמץ ברשותם בניגוד לתורה. אבל בדוננו הרי מי שחשש לדעת הרב אליהו לא מחזיק בעוגיות אלו ברשותו בפסח ואילו הסומכים על הרב עובדיה וודאי שלא ניתן לכנותם עבריינים ואין להטיל עליהם קנסות ולכן גם אם הרב אליהו צודק במציאות והעוגיות היו חמץ בפסח בכ"ז נראה שאין עליהם קנס של איסור לאחר הפסח.

הרב מאיר לפיד

מי אני?

נולדתי למשפחה רחוקה מיהדות במדינת טג'יקיסטן (בין אפגניסטן לסין). 
בישראל גדלתי בעיר אילת, והתחנכתי בחינוך הדתי לאומי, וזאת למרות שבבית - הוריי לא היו דתיים.
מצד אחד, אבי ז"ל היה איש מדע, רב אשכולות, מהעליה הרוסית של שנת 91 - ומאידך למדתי ב"ישל"ץ" בירושלים שם "כולם בנים של רבנים".
מצד אחד משפחתי גרה באילת 'עיר הנופש והחופש' - אך מאידך הצפנתי עד לישיבה הגבוהה בטבריה. עשיתי תואר בחינוך יסודי.

מכל הנ"ל, ומנסיבות נוספות, נוצרה שיטת לימוד שאולי אינה חדשה לך לחלוטין, 
אך היא מביאה לתוצאות חדשות: 
בירור ההלכה בצורה מחייבת - שלעולם הדברים יהיו מוסכמים על חז"ל ומסורת הפסיקה
אך מאידך יעלו בקנה אחד עם המוסר האנושי הכללי והשכל הישר שחנן בו הקדוש ברוך הוא את בריותיו. 

הריני מזמין אתכם להשתתף איתי בבירור סודות התורה וההלכה,

בציפיה שנזכה להתגלות אורות חדשים שטרם נראו בעולם.