האם יש בימינו איסור יין נסך לאדם שאינו שומר שבת?

שאלה:

מישהו ממשפחתי איננו שומר שבת, מה דין יין שהם מוזגים לי? ו אם הכינו "בשר ביין", מה הדין? כנ"ל עם מסורתי או חוזר בשאלה, האם יש בכלל הבדל?

תשובה

למרבה הפלא הדיון בשאלה זו הינו במישור החינוכי ציבורי (שיש עדיין לקיימו בצורה מסודרת) ולא בהלכתי, ונקדים קצת רקע.

גזרת 'סתם יינם'

חז"ל למדו שמדאורייתא יש איסור הנאה ביין שניסכו אותו לשם עבודה זרה. מלבד איסור תורה זה גזרו חכמים על 'סתם יינם' (יין שלא ידוע לנו בבירור שניסכוהו לעבודה זרה) של נכרים עובדי עבודה זרה- שיהיה אסור בהנאה.

שני נימוקים היו לאותה גזרה: 
א- שמא יין זה נוסך לעבודה זרה, ומשום כך הוא נאסר מדאורייתא 
ב- כדי להרחיק את בני ישראל מבנות הנכרים שלא יבואו להתחתן אלו באלו חלילה (שדבר זה מוביל להדחת ישראל לעבודה זרה כפי שהיה בחטא בנות מדין).

ובכן וודאי שטעם א' לא שייך כלל בחילונים / מסורתיים של ימינו, שהרי הם וודאי לא עובדים עבודה זרה, ולא מנסכים לה את יינם. 
אך לגבי טעם ב' יש לקיים דיון אמיתי- האם אנו רואים את חלקי העם שזנחו את שמירת התורה כאחים שיש לקרבם בכל דרך, ולשמור על קשרים טובים איתם, ואף לעודד קשרי משפחה ואף נישואין איתם (ולא לאסור יינם)
או שמא יש להיבדל מהם כדי להנצל מהשפעתם הרעה עלינו ועל ילדנו (ולכן יש לאסור בגזרה מחודשת יינם כפי שאסרו חז"ל בזמנם יין נכרים עובדי עבודה זרה).

נראה לי סביר שהקורא יזהה כאן את יסוד המחלוקת שבין ה'ציבור החרדי' ל'ציבור דתי לאומי' ויכריע לפי השתייכותו המגזרית את התשובה לשאלת השואל.

למה אין להלכה הפסוקה התייחסות לשאלתנו?

מקובל בין הפוסקים לענות על מגע חילונים ביין לפי שו"ת הרשב"א שכתוב שם ש"מחלל שבת אוסר היין כמו נכרי".  אולם דימוי זה מתעלם מההקשר של השאלה עליה הרשב"א ענה בשו"ת המקורי! 
השאלה המקורית נשאלה כך:

"יורנו רבנו, אדם שאנסוהו לנהוג כנוצרים והמיר דתו והולך לכנסיה ומשתחוה שם לצלם, אלא שבביתו שומר מצוות התורה כיצד יש להתיחס אליו?" ועל שאלת מציאות זו ענה הרשב"א כך:

"אם כל העברות שעושה, עושה רק בזמן שיש אנסים שרואים אותו, ואילו בין יהודים שומר תורה לגמרי הרי שהוא פטור מכל עונש כדין אנוס, ומצווה לעזור לו לקיים התורה. גם אם עובר על מצוות בלא אונס יש לנסות לקרבו ככל האפשר ולהחזירו למוטב שהרי המרתו מפני האונס לא ביטלה ממנו שם יהדותו (לענ"ד זה החלק היותר דומה לחילונים שלנו) ורק אם גם בלא שום אונס הינו עובד עבודה זרה או מחלל שבת אז מתייחסים אליו כאל גוי ואוסר היין במגעו"! (שהרי מתברר שהפך לעובד אלילים שחשוד על ניסוך יין לעבודה זרה, חילול השבת זה רק סימן לכך שאכן המיר דתו ולא הסיבה לאסור יינו).

על כן, לדעתי אין שום דרך ללמוד מהדין הנדון בשו"ת הרשב"א לגבי מחלל שבת שבזמנו למחלל שבת של ימינו 
שהרי בימינו חסר אצל מחללי השבת (גם הדתלשי"ם שבהם) מימד העבודה הזרה שהיה קיים בזמן הרשב"א, והרוצה לאסור יינם יכול לעשות זאת רק כתקנת ציבורית מקומית ולא מדין גזירת חז"ל.