יום חמישי, 26 במאי 2016

למה שבת היא 25 שעות ולא 24 בלבד?

שאלה

למה שבת היא 25 שעות ולא 24 בלבד?

תשובה:

מבחינת ה'אמת' גם שבת ככל יום מימי השבוע נמשכת יממה בלבד שהיא 24 שעות.
בפועל אנחנו מוסיפים על אורך זה כ20 דקות בכניסת השבת וכ40 דקות ביציאתה וכך יוצא שהזמן מ'הדלקת נרות' ועד 'צאת השבת' מגיע לכ25 שעות.

הסיבות לתוספות אלו הן כדלהן:

תוספת זמן בכניסת שבת:
חז"ל למדו שיש מצוה 'להוסיף מזמן חול לזמן קודש' דהיינו לקבל השבת כאשר עדיין לא החל יום השבת מבחינה אסטרונומית והמקובל ברוב המקומות בארץ שזמן תוספת זו הונו כ20 דקות קודם השקיעה (בירושלים 40 ובחיפה 30). אומנם רוב האנשים לא מקבלים שבת מיד בשעת 'הדלקת הנרות' המופיעה בלוח אלא סמוך לזמן זה, כל עוד לא מדליקים אחר זמן שקיעה זה בסדר כי מעיקר הדין מצוות 'תוספת שבת' הינה אפילו דקה לפני השקיעה. כמובן שרצוי להקדים קבלת השבת כדי להמנע מחשש חילולה בכניסתה וכן יש בכך יותר כבוד לשבת שהאדם מוכן כראוי לקראת בואה.
תוספת זמן בצאת שבת:
גם בצאת שבת יש מצוה 'להוסיף מחול על הקודש' אלא שהיה די לנו כאמור בדקה בלבד, מניין אם כן התוספת של 40 דקות?
התשובה היא שיש לנו ספק לגבי הגדרת הזמן המדוייק בו 'נגמר' היום, ספק זה הינו על כל מרחב הזמן שבין שקיעת החמה לצאתם של שלשה כוכבים קטנים רצופים[1], מציאותית מתורגם זמן זה לכ40 דקות אחר השקיעה וזו הסיבה לתוספת זו.
כך יצא שזמנה של שבת 'התארך' בלוחות מ24 שעות ל25




[1] שו"ע או"ח רצ"ג ב

יום חמישי, 19 במאי 2016

למה מי שפוסק כרבנו תם בצאת שבת לא פסק ככה גם בכניסת שבת?

שאלה

למה מי שפוסק כרבנו תם בצאת שבת לא פסק ככה גם בכניסת שבת?

תשובה

בימנו כמעט מי שפוסק לגמרי כר"ת (וכשו"ע והרמ"א) אלא שיש רבים שחוששים לדעתו להחמיר בלבד ולכן ממתינים עם צאת השבת

הקדמה:
בחז"ל ישנם שני נתונים מוחלטים: היום ההלכתי מתחיל בעלות השחר ואילו בצאת הכוכבים החל כבר בוודאות הלילה ההלכתי. אומנם לשיטת ר' יהודה בזמן ששוה להילוך 3/4 ק"מ לערך לפני צאת הכוכבים יש לחוש שמא כבר החל הלילה וזמן זה נחשב מסופק וצריך להחמיר בו בכל דיניו, זמן זה נקרא "בין השמשות"- בין השקיעה לצאת הכוכבים.
מהי שיטת ר"ת ומה נהוג לפסוק בימנו:
שיטת ר"ת נגזרת מהנאמר במסכת פסחים[1] שהיום מתחלק כך: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום= י' פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין". מגמרא זו נראה שיש הקבלה בין הזמן שמעלות השחר עד הנץ לזמן שעובר בין השקיעה לצה"כ וניתן לתרגם זאת כזמן הילוך של אדם בינוני מרחק של 5 מילין (כ5 ק"מ) ומקובל לתרגם זאת ל72 דקות, מכאן יצא לר"ת שצאת הכוכבים זה רק כשעה אחר השקיעה ואילו "בין השמשות" זה ברבע שעה הסמוכה לאותו זמן.
כפי שיטתו של ר"ת בביאור הגמרא הכריעו רוב הראשונים, וכן פסקו השולחן ערוך[2], הרמ"א והמשנה ברורה. לעומת זאת, הגר"א, בעל התניא ואחרונים נוספים הביאו את השיטה המקורית של הגאונים שפסק ההלכה הוא ששלושת רבעי מיל אחר השקיעה הרגילה הוא צאת הכוכבים והסוגיא בפסחים נדחית או מתורצת לעניין אחר.
להלכה:
מי שפוסק כר"ת פוסק כך גם בכניסת שבת.
העניין הוא שאין בימנו כמעט מי שפוסק לגמרי כר"ת (וכשו"ע והרמ"א) אלא שיש רבים שחוששים לדעתו להחמיר בלבד ולכן ממתינים עם צאת השבת ויוה"כ עד 'זמן ר"ת'. כך גם עודד מאד לנהוג הגר"ע יוסף זצ"ל שהרי נראה שמרן השו"ע פסק בסימן רס"א כר"ת.
אומנם המעיין יראה שבסימן רצ"ג מבואר שגם השו"ע מודה שזמן צאת השבת הינו כשיטת הגאונים:
"צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו."
מציאות זו של ג' כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים הינה כ35 דק' לאחר השקיעה וזה אכן הזמן המופיע כ"צאת השבת" בלוחות שלנו.



[1] צד ע"א
[2] בסימן רסא' באו"ח

יום חמישי, 12 במאי 2016

כלי פרוה שבמקרה הכניסו בו מאכל חלבי מה דינו?

שאלה

כלי פרוה שבמקרה הכניסו בו מאכל חלבי מה דינו?

תשובה

אם המאכל החלבי היה פחות מ40 מעלות צ' דינו כקר ודי בשטיפת הכלי עם סבון כדי להחזירו לדין 'פרוה'
במקרה שהיה המאכל החלבי חם נחשב שהכלי הפך מעתה להיות 'חלבי'
אם רוצים להחזיר הכלי להיות פרוה יש צורך בהגעלה דהיינו לשוטפו במים חמים עם סבון כאשר חום המים דומה או חם יותר מחום המאכל החלבי.

למעשה אם המאכל החלבי חומם מכלי אחר והוכנס לסיר הפרוה ניתן להשתמש במים שהורתחו בקומקום ולשפוך אותם על האזור שהיה במגע עם המאכל החלבי (לאחר נקיון האזור וסיבונו)
אם המאכל החלבי חומם בכלי הפרוה עצמו יש להרתיח המים עם הסבון בתוך הכלי וזו הגעלתו.

אציין בהקשר זה שאין כמעט שום צורך בסירי פרוה בבית ודי בסירי בשרי/ חלבי בלבד. 
ההסבר הוא כזה:
להלכה אם בישלתי היום דייסה חלבית בסיר הוא נחשב 'חלבי בן יומו' אז לפי פסיקת השו"ע אם אבשל בסיר זה אחר שטיפה, תפוחי אדמה או מאכל פרוה אחר הרי שיהיה מותר לכתחילה לאוכלם עם בשר (לדעת האשכנזים דבר זה מותר רק בדיעבד).

אבל אם הסיר לא היה בשימוש ב24 שעות האחרונות הרי שגם לאשכנזים מותר לכתחילה לבשל בו פרוה כדי לאוכלו עם בשר. וכן להפך, כלי בשרי שאינו בן יומו מותר לכתחילה לבשל בו פרוה על מנת לערבבו עם מאכל חלבי.

יצא אם כן שאין כמעט שום הצדקה להחזקת סירים פרוה בבית.

יום חמישי, 5 במאי 2016

האם צריך להטביל קומקום חשמלי

שאלה

האם צריך להטביל קומקום חשמלי

תשובה:

יש מחלוקת פוסקים בשאלה לגבי כלי מתכת (כמצוי במיחמי שבת) חשמליים אם צריכים טבילה,
קומקום פלסטיק אין צורך להטביל לפי הדעה המקובלת (החלק המתכתי המחמם בטל לעיקר הכלי שהוא פלסטיק).

הסברא לפטור מכשירי חשמל מתכתיים מטבילה הינה שכלי המשמש דוקא ע"י חיבור לקרקע לא מקבל טומאה וממילא גם לא מצריך טבילה, בכלים חשמליים נחלקו הפוסקים אם חיבור הכלי ע"י חוט החשמל מחשיבה אותו כ"מחובר לקרקע" או לא, כאמור יש בזה מחלוקת בין פוסקי דורנו והמקל יש לו על מי לסמוך.
למחמירים יש דרך לחסוך את טבילת הכלי במים ע"י כך שגמר מלאכת הכלי תעשה ע"י יהודי, לשם כך צריך ליצור פגם מהותי בכלי (כזה שהיה מחייב זריקה לפח) ותיקונו מחדש, למשל חיתוך חוט החשמל וחיבורו מחדש. כמובן שפתרון זה מומלץ רק למי שמבין קצת ב'חשמלאות'...

נציין שגם טבילה רגילה של הכלי במקווה אפשרית ומצריכה רק ייבוש יסודי לפני השימוש

המלצת העורך

מדוע חלק ממתינים 6 שעות בין בשר וחלב וחלק נוהגים פחות?

מה עניין של להמתין 6 שעות בין בשר וחלב? שני טעמים עיקריים הוזכרו לעניין: רש"י כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך...