שאלה
למה מי שפוסק כרבנו תם בצאת שבת לא פסק ככה גם בכניסת שבת?
תשובה
בימנו כמעט מי שפוסק לגמרי כר"ת (וכשו"ע והרמ"א) אלא שיש רבים שחוששים לדעתו להחמיר בלבד ולכן ממתינים עם צאת השבת
הקדמה:
בחז"ל ישנם שני נתונים מוחלטים: היום ההלכתי מתחיל בעלות
השחר ואילו בצאת הכוכבים החל כבר בוודאות הלילה ההלכתי. אומנם לשיטת ר' יהודה בזמן
ששוה להילוך 3/4 ק"מ לערך לפני צאת הכוכבים יש לחוש שמא כבר
החל הלילה וזמן זה נחשב מסופק וצריך להחמיר בו בכל דיניו, זמן זה נקרא "בין
השמשות"- בין השקיעה לצאת הכוכבים.
מהי שיטת ר"ת ומה נהוג לפסוק בימנו:
שיטת ר"ת נגזרת מהנאמר במסכת פסחים[1]
שהיום מתחלק כך: "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום=
י' פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין משקיעת החמה עד צאת
הכוכבים חמשה מילין". מגמרא זו נראה שיש הקבלה בין הזמן שמעלות השחר עד
הנץ לזמן שעובר בין השקיעה לצה"כ וניתן לתרגם זאת כזמן הילוך של אדם בינוני
מרחק של 5 מילין (כ5 ק"מ) ומקובל לתרגם זאת ל72 דקות, מכאן יצא לר"ת שצאת
הכוכבים זה רק כשעה אחר השקיעה ואילו "בין השמשות" זה ברבע שעה הסמוכה
לאותו זמן.
כפי שיטתו של ר"ת בביאור הגמרא הכריעו
רוב הראשונים, וכן פסקו השולחן ערוך[2], הרמ"א
והמשנה ברורה. לעומת זאת, הגר"א, בעל התניא ואחרונים נוספים הביאו את השיטה המקורית
של הגאונים שפסק ההלכה הוא ששלושת רבעי מיל אחר השקיעה הרגילה הוא צאת הכוכבים
והסוגיא בפסחים נדחית או מתורצת לעניין אחר.
להלכה:
מי שפוסק כר"ת פוסק כך גם בכניסת שבת.
העניין הוא שאין בימנו כמעט מי שפוסק לגמרי כר"ת
(וכשו"ע והרמ"א) אלא שיש רבים שחוששים לדעתו להחמיר בלבד
ולכן ממתינים עם צאת השבת ויוה"כ עד 'זמן ר"ת'. כך גם עודד מאד לנהוג
הגר"ע יוסף זצ"ל שהרי נראה שמרן השו"ע פסק בסימן רס"א
כר"ת.
אומנם המעיין יראה שבסימן רצ"ג מבואר שגם השו"ע מודה שזמן
צאת השבת הינו כשיטת הגאונים:
"צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ולא יהיו
מפוזרים אלא רצופים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו."
מציאות זו של ג' כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים הינה
כ35 דק' לאחר השקיעה וזה אכן הזמן המופיע כ"צאת השבת" בלוחות שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה