מס' שאלות שעלו ביחס לאכילת מצה ואיסור חמץ בפסח:
האם כל הסיבה לאכילת המצות זה רק כי לא הספיקו להתפיח את הבצק, אם כן למה לא חיכו קצת עם היציאה עד שיתפח הבצק?
ראיתי שבנ"י אכלו את הפסח במצרים על מצות וזה קרה בלילה שלפני היציאה (שאז לא הספיקו להתפיח הבצק) אז המצה זה זכר ללילה שאכלו מצות או ליום שלא הספיק הבצק להחמיץ?
למה בכלל אוכלים מצות בפסח, ומה הבעיה לאכול חמץ?
תשובה
חג הפסח מסמל לנו כידוע את החירות, ולא רק מסמל אותה אלא גם נותן לנו כלים לסגל לעצמנו תודעה של חירות.
למרות שנראה שכולנו מסכימים בדעתנו שחירות זה דבר טוב וחיוני לבני האדם, מתברר שהטבע האנושי שלנו דווקא נוטה יותר להשתעבדות מאשר לחירות.
לכולנו יש הרגלים שעל פיהם אנו פועלים, כולנו עלולים גם (ברמה הפיזיולוגית הבסיסית) להשתעבד לסוגים שונים של 'התמכרויות' שזה בעצם הקצנה של הרגל ברמה כזו שחל שינוי במוח- פיזיולוגית וכימית, לצורה שבה רק מילוי ההרגל של ההתמכרות מספק אותו.
גם ברמה הסוציאלית- חברתית ולא רק האישית, בני האדם נוטים להעדיף לחיות בחברה עם מערכת חוקים ולא ב'חירות'. זה קורה לא רק בגלל החלטה מודעת שמטרתה להינצל מאנרכיה, אלא זו תגובה אינסטינקטיבית לחלוטין. תבדקו למשל את 'חברת' הילדים והנוער: באופן טבעי יהיו שם 'מלך ומלכה' ובעלי מעמד 'נחות' המקיימים כולם את 'דרישות החברה'. התנהלות זאת וודאי איננה רק 'כדי למנוע אנרכיה' אלא זו ההתנהגות הטבעית של בני אדם.
הנטייה שלנו להשתעבד לרגיל והמוכר מוטבעת בנו בצורה יסודית כ"כ עד שאפילו אם ברור לאדם שההשתעבדות רעה לו, ושעדיף לו להשתחרר מההרגל הרע, הוא לא יצליח בכך ברוב המקרים- וימשיך לדבוק ברע למרות שבשכלו יבין איפה ה'טוב' ואיפה ה'רע'.
כך ניתן לראות אדם שמעשן סיגריות למרות שמבין שבכך פוגע בבריאותו (והרי ה'עיקר הבריאות'), וכן מצאנו יהודים רבים שהעדיפו לדבוק בגלות המוכרת ולא לעוזבה ולצאת למסע לכיוון הגאולה בארץ (כפי שהרחבתי על כך כאן).
מכיוון שהקדוש ברוך הוא מכיר את טבע האדם, ידע הוא שבטבעם בני ישראל לא ירצו להיגאל אם הדבר יהיה 'נתון לבחירתם', ויהיה להם זמן לבחור אם לצאת או לא, וללא כלים מיוחדים להעצמת החירות כולם יעדיפו להישאר במצרים.
מה היו ארבעת הכלים שבהם השתמש הקב"ה כדי לאפשר לבני ישראל, או לפחות לאותם שרצו בכך, להצליח להשתחרר מההרגל של גלות מצרים?
הם היו: פסח מצה מרור וחיפזון.
פסח- שחיטת ה'פרות הקדושות' – ההבנה שהאידיאלים שיצרתי לי (רק כהצדקה להרגלים הרעים) משעבדים אותי ושיש לבטל אותם ולהכיר שהרע הוא רע ואין לו שום הצדקה.
מצה- ההכרה שבשביל לחיות לא צריך יותר מקמח ומים, כל השאר זה מותרות שניתן לוותר עליהם וממילא אין להשתעבד להם.
מרור- להכיר במרירות שבשיעבוד ולומר 'די לא רוצה עוד'.
חיפזון- גם אם הצלחנו בסעיפים הקודמים אם לא מבצעים מייד שינוי מעשי בחיים, כל ההחלטות הטובות נמוגות להן וההרגל שב ומשתלט (לדוגמה אדם שהגיע למסקנה חד משמעית שהוא חייב להתחיל לעשות כושר כי מצבו הבריאותי חמור ורק כושר יצליח לשפר זאת, אם יאמר לעצמו 'זהו, ממחר אני עושה ריצה כל בוקר' בטוח שלא יעשה דבר מחר, השינוי יתקיים רק אצל מי שפשוט קם ויוצא מיידית לריצה ומוודא שיוכל בזמן כזה לעשות זאת גם למחרת).
בימינו, בליל הסדר אנו מציינים גם את ה'מצה' וגם את ה'חיפזון' באכילת המצה.
גם במצרים היו שתי סיבות לאכילת המצה- אחת בלילה כדי לבטא את האפשרות להתקיים מהמינימום ובכך להשתחרר מהשיעבוד ל'מותרות', ואחת כי 'לא הספיק הבצק להחמיץ' שכל כך הסמיכו את היציאה ממצרים לרגע שבו זה התאפשר עד שלא עברו ח"י רגעים בין זה לזה שהרי 'אילו התמהמהו יותר כבר לא היו יוצאים לעולם'.
מי שיפנים לעצמו את ארבעת היסודות של החירות בליל הסדר יוכל להשתמש בהם כדי להתגבר על כל השתעבדות להרגל רע ובכך לגאול עצמו בכל 'דור ודור' מחדש.
חג פסח כשר ושמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה