תשובה בקצרה
לפי הגמרא המצווה הינה רק להתבסם שזה לא שכרות גמורה אלא רק מציאות של קלות דעת, המטרה בביסום זה הינה לאפשר לנו לראות השגחת ה' במציאות למרות שהחושים הגשמיים לא מכירים בכך. אוסיף אף ששכרות גמורה הינה אחד הדברים שנאמר עליהם ש'הקב"ה שונא אותם' ולא ידוע לנו על דברים חיוביים שנגרמו משכרות גמורה בפורים בעוד שסיפורים שליליים וחמורים מתרחשים בכל שנה.
הרחבה:
בגמרא מופיע הציווי בלשון הבאה: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
יש לשים לב שצריך להגיע למצב שלא מבדיל בין העובדה שהמן ארור לכך שמרדכי ברוך.
אומנם אין כלל חיוב שיתבלבל לחשוב שהמן הוא הברוך ואילו מרדכי ארור ח"ו (שזו דרגת שכרות כמעט בלתי אפשרית).
בהבנה הראשונה ה'מבוסם' יודע שהמן ארור ויודע ידיעה גמורה שמרדכי ברוך ורק לא יודע מה 'בינהם'. אבל מה בדיוק לא ברור בהבדל בין המן הארור למרדכי הברוך?
השכל שלנו נוטה לחפש את הסיבה למאורעות החיים הנקלטים לו בחושיו וכל דבר מנסה לקטלג לפי "טוב או רע לי". בקריאה פשוטה של המגילה קופץ מייד שכלנו ומסביר לנו שההצלה הינה תוצאה מפעילותו של...(כאן יש שני סוגי אנשים):
חלק (ואולי הרוב) יתלו ההצלה במרדכי הברוך שאנו מברכים אותו על טרחתו להצלתנו ועל כן מכירים לו טובה. שאר הקוראים (אותם שהעמיקו יותר בקריאת הפשט) יכולים לחשוב שההצלה באה ב'זכות' הרשעות של המן שהגדיש סאת יהירותו, חוצפתו ומידת האיום ששידר כלפי המלך, עד שהביאה אותו התנהגותו לתוצאה הבלתי נמנעת- המלך כועס עליו על האינטימיות שלו עם אסתר ועל רצונו לפגוע במי ש"דיבר טוב על המלך" ומורה לתלותו. או כפי שרגילים לומר במקרים כאלה "הרשעה מכלה את עצמה".
מי הצודק אם כן, האם הסוברים שההצלה באה בזכות מרכי הברוך או התולים אותה בהתנהגותו של המן הארור? התשובה היא ששניהם צודקים וטועים באותה מידה.
אלא שזה כמובן לא ייתכן, שהרי אם הראשונים צודקים והרשעה הינה הגורם להצלה אין כלל חשיבות למרדכי, ואילו מצדדי מרדכי צודקים הרי שהיה מצליח גם ללא שהיה המן ארור ודי היה בזכותו וברכתו בעיני המלך כדי ש'יתהפך' המלך על מי שינסה לפגוע בו, מיהו אם כן הגורם היסודי להצלה?
ונוסיף שאלה נוספת: השכל האנושי הצליח להסביר כיצד באה ההצלה לעם ישראל בצורה טבעית בין על ידי רשעת המן ובין על ידי חסידותו של מרדכי שהציל המלך. אך היכן נכנס כאן מלכו של עולם, האומנם באמת אין מקום לשמו בסיפור המגילה?!?
על שתי השאלות הנ"ל ענה רבא: הסתירה קיימת רק כל עוד השכל הטבעי פועל רק לפי החושים הגשמיים. אבל כאשר תתבסם קמעה ותחליש כח שכלך תהיה פתוח להבין שמתחת לסיבות הרציונאליות שמהוות את מאורעות הזמן (ובהן שייכת הסתירה) יש רובד נסתר ואלוקי שהוא באמת הסיבה הראשונה לכל קורות העולם וזה יהיה ברור לך למרות ששם ה' כלל לא גלוי לחוש הראיה בסיפור המגילה. על ידי הביסום האינטואיציה תגלה לך שיש להודות ולשבח לקב"ה שהוא באמת סובב ההצלה לעם ישראל, וכיוון שהוא מקור כל הכוחות הרי שהוא יכול להביא הגאולה בשני כוחות סותרים והוא אכן יכול לרתום גם את הרשעה וגם את הברכה להצלתנו ("רווח והצלה יעמוד ממקום אחר"). הכרה זו הינה הכרה עליונה יותר מההכרה הרגילה שיש בכח השכל לברר לנו, ולשם כך אכן נצרכים אנו לביסום קל כדי לגלותה שהרי כל עוד שולט השכל האנושי אינו מכיר באמת בכך שיש סיבות הנסתרות מעיני (אומנם ייתכן וידה בכך בפיו אך ללא הביסום לא יהיה ליבו שלם עם אמירה זו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה