תשובה:
יש לקחת בחשבון שני עניינים בשאלה זו:
א: יש איסור להשהות חמץ של יהודים בבית גם אם לא צפויים להיות בבית זה יהודים במהלך ימי החג.
ב: יש מצווה לקיים בדיקת חמץ בביתו של האדם בערב פסח, המצווה קיימת גם אם צפוי שלא יימצא שום חמץ, טקס בדיקה זה הינו אחת ההכנות שאנו עושים לקראת החג ויש לו ערך עצמי מעבר לעניין הטכני של 'סילוק החמץ מהבית'.
לכן:
מקרה א:
אם אתה לא תחזור לבית במהלך הפסח וגם יצאת יותר מחודש לפני החג מהבית (למשל לטיול ארוך בחו"ל) אז כדי לפתור את בעיית איסור השהיית חמץ בבית מספיק לומר את נוסח ה'ביטול' של החמץ בערב פסח. במקרה כזה שהאדם רחוק מהחמץ שבביתו ואין כלל סיכוי שיוכל להכשל באכילתו בפסח אנו סומכים על כך שהביטול מבטל אפילו מוצרי מזון גמורים הראויים לאכילה. במיוחד אם מצרפים לפתרון זה את פתרון ה'מכירה' אין עוד איסור בהשהיית החמץ בבית וניתן לוותר על 'נקיונות החמץ' שלפני החג בבית.
בליל בדיקת החמץ בודקים רק את החדרים שבהם תשהו בפסח ואת תיקי המסע שלכם כדי לוודא שלא תמצאו בהם חמץ בחג ובכך מקיימים את מצוות הבדיקה הטקסית.
מקרה ב:
אם אתה עתיד לחזור לבית במהלך החג או שאתה עוזב אותו פחות מחודש לפני פסח חלה עליך חובה לבצע בבית 'בדיקת חמץ' בבית ברמה כזו שתהיה בטוח שלא יימצא בבית לאחר הבדיקה מזון חמץ ראוי לאכילה שלא נמצא במקום המסומן כ'נמכר לנכרי'.
את הבדיקה יש לבצע בלילה האחרון לשהייתך בבית לפי הכללים של בדיקת חמץ שעושים בערב החג רק בלא הברכה.
מקרה ג:
במידה ולא נעשתה בבית בדיקת חמץ לפני החג וחזרת אליו בפסח עצמו יש לערוך מייד בדיקה (בלא ברכה) בבית ולוודא שאין שם שום חמץ הראוי לאכילה שעלולים לאכול ממנו בטעות בחג (מלבד במקום המסומן כ'נמכר לנכרי'. בחמץ מסומן כזה אין חשש שיאכלו ממנו בטעות ולכן מותר להשהותו בבית).
אם חזרת לבית רק לאחר החג ועשית לפניו 'מכירת חמץ' אין צורך בבדיקת חמץ כיוון שכל החמץ שהיה בבית היה מכור לנכרי ולא אסור באכילה לאחר החג.
בדיעבד גם אם לא עשית מכירה אבל עשית ביטול די בכך להתיר החמץ לאחר החג במיוחד במצב שבו לא היית בבית כל החג.
אם החמץ נותר בבית בלא מכירה ובלא ביטול הוא נאסר לשימוש גם לאחר החג ואז יש לאסוף את כל החמץ שבבית ולאבדו (בפח או בשריפה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה