ישנן אמירות של פרשנים או של חז"ל, ואף אמירות בתורה, שנראות מאוד לא מתאימות לדור שלנו (בפרט בעניין מעמד האישה ובכלל). אולי יש הלכות שצריך 'לעדכן'?
תשובה
בוודאי שאת צודקת וראשי הדור אכן מחוייבים לוודא שהתורה שמלמדים בדורם תורת אמת היא (כזו שמתאימה למציאות החיים) ולא תורה שדיברה על מציאות אחרת שכבר אין לה שייכות לזמנם.
פרוט והבהרה:
הקב"ה נתן למשה רבנו 'שתי תורות' אחת בכתב והשניה בע"פ, מה ההבדל בינהן?
ובכן מתברר שיש הבדל מאד מהותי בין מה שניתן למסור בכתב (שלא יכול להיות נכון תמיד) לבין מה שיכול להמסר בע"פ, שאמור להתאים כתשובה לשאלה שנשאלה תמיד.
אביא כמה דוגמאות מהתורה שבכתב:
שמות יד {טו} ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו:
האומנם ה' לא רוצה שנתפלל אליו אלא מעדיף שניסע ישר עד שנגיע לים כלשהו ואז נמשיך לנסוע לתוכו? ברור שלא, הפסוק הזה נאמר בזמן ומקום מאד מסויימים ומה שנאמר בו כנראה לא יהיה עוד לעולם הוראה מעשית למישהו בצורתו המילולית. אומנם נכון הוא שהמסר הכללי, לא לצעוק על העבר אלא להתקדם עם החיים, נשאר מסר חשוב לכל הדורות אך ההוראה המעשית כבר איננה רלוונטית לחיינו.
דוגמה נוספת, הפעם מתחום ההלכה:
דברים כג {ד} לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם:
פסוק זה נראה על פניו כאמת מוחלטת של התורה שלא ייתכן בה שום שינוי, אחרי הכל אין לנו הרבה איסורים מלבד זה, שנאמר בהם במפורש 'עד עולם' לכן היינו מצפים שאיסור זה אכן יהיה נצחי וללא שום שינוי. אולם, חז"ל קבעו אחרת לגמרי להלכה: מסופר בגמ' ש'יהודה גר עמוני' בא לפני חכמי הסנהדרין ושאל אם יכול להתחתן עם יהודיה, תשובת רבן גמליאל נשיא הסנהדרין היתה פשוטה-"וודאי שלא, כתוב בתורה- אסור עד עולם!"
אבל אז קם ר' יהושע ואמר שההלכה הינה שדווקא מותר לגר עמוני זה לשאת יהודיה, לשאלת ר"ג "מניין לו הדבר?" ענה ש'בא סנחריב ובלבל כל האומות ואין עוד הכר לעמים באופן עצמאי ולכן כל נכרי שמתגייר נדון כיוצא מהכלל ומותר לשאת יהודיה לאחר גיורו' (כך גם נפסק להלכה) . כלומר המציאות השתנתה ולכן גם דבר שכתוב במפורש בתורה שהינו 'אסור עד עולם' הופך להיות מותר לכתחילה!
כלומר לא רק ברובד הסיפורי התורה שבכתב לא התכוונה ולא יכלה להיות נכונה תמיד אלא אפילו בחלק ההלכתי לא התורה שבכתב היא המחייבת אותנו אלא התורה שבע"פ.
וכאן אבהיר עניין חשוב מאד:
תורה שבעל פה איננה התורה שכתובה בספרי המשנה והגמרא, מה שכתוב הינו סוג של 'תורה שבכתב'- מה שהיה לה' לומר על מציאות מסויימת בזמן ומקום מסויימים, כפי שראינו לעיל אין זה אומר שזה יהיה בהכרח נכון גם בזמן ומקום אחרים. התורה שבעל פה הינה התורה שאתה מקבל מרבך החי, רב שקיבל במסורת ארוכה (עד משה רבנו שעמד ולמד 40 יום מפי הקב"ה בסיני) את העקרונות של התורה, עקרונות מוסריים, פלוסופיים, לוגיים ובעיקר את דרכי הלימוד של התורה שבעל פה המאפשרים לבקיאים בהם לחדש הלכות בהתאם להשתנות המציאות.
למעשה התפקיד המרכזי של חכמי הסנהדרין בכל דור ודור היה זה המפורש בתורה כך "כי יהיה לך דבר למשפט... וקמת ועלית ... אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט:"
אחת החלטות החשובות ביותר של אחרוני חכמי הסנהדרין שישבו בהר הבית היתה כזו ששינתה מהותית את כל החוויה הדתית שלנו- הם החליטו לעזוב את מקומם ולגלות מהר הבית, בכך הם וויתרו על סמכותם להוציא להורג את מי שעובר על דברי התורה ולמעשה בהחלטה זו שינו את כל העולם ההלכתי שלנו. אנחנו כבר אלפי שנים לא מקיימים את התורה בגלל העונשים הרשומים בה (ולמעשה מתעלמים מהם) אלא משתדלים לקיים התורה למרות שאין שום סנקציה שתחייב אותנו לעשות זאת. ברור לכל שזה עולם אחר לגמרי מזה שניבט מפסוקי התורה המסיימת כמעט כל איסור בעונש ורבות מהמצוות בהבטחת שכר כלשהו. עם זאת זו הייתה סמכותם של 'השופטים אשר היו בדור ההוא' והרפורמה שלהם היא שעיצבה בעיקר את עולמנו הרוחני ולא הדברים שכתב משה רבנו בתורתו.
מי שיחקור את גלגולי התורה שבעל פה יגלה עוד החלטות רבות שנקבעו ע"י ראשי העם לאורך ההסטוריה, החלטות ששינו מאד את התפיסה הדתית של העם ואיפשרו לתורה לשמור על רלוונטיות וחיוניות בכל דור ובכל מצב.
לצערנו עם התגברות הגלות ופיזור חכמי הדור המנגנון המסודר שאיפשר את השימוש בתושב"ע ע"מ להתאים את התורה למציאות – הסנהדרין- אבד ולכן היה הרבה יותר קשה לקבל תשובה מהפכנית לשאלה תורנית, הרי כעת כל חכם היה צריך לקחת את מלוא המשא על כתפיו ולא יכל עוד לחלוק אותו עם חבריו חכמי הדור שלא ישבו עוד איתו באותו חדר בלשכת הגזית.
הציפייה של כולנו, וכך אנו גם מתפללים בכל תפילה הינה 'השיבה שופטינו כבראשונה' למציאות כזו שבה לא נחיה רק עם 'תורה כתובה' אלא נזכה שוב לקבל תורה חיה מחכמים שלא חוששים עוד לומר את מה שיש לתורה לומר על המצב כיום במקום רק לצטט את שהיה לה לומר על מציאות קדומה.
1 הקראים באמת חולקים על קביעה זו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה