האם חייבים לתת מעשר מכספי ירושה?

עניי עירך קודמים, האם זה דין או מנהג?

תשובה- התורה לא ציוותה מעולם לתת צדקה כספית כפי שנהוג בימנו, הצדקה מהתורה הינה הפרשת חלק מהיבול- פירות שיש לאדם בשדהו. לכן דיני צדקה כספית יסודם בתקנות חז"ל והנהגות טובות של עם ישראל לאורך הדורות. עם זאת ניתן להסמיך דיני הצדקה על דיני הלוואה בלא ריבית ליהודים נצרכים כפי שמופיעים בתורה.

כשלומדים ממקורה את מצוות הצדקה מבינים שאדם שכבר יש לו את הצרכים היסודיים הנצרכים לקיומו כלומר שדה בית (או אמצעי פרנסה אחר) ואשה, מצווה לא 'לשמור את הכסף שלו מתחת לבלטות' אלא להלוות את הכספים העודפים שיש לו לאחיו שאין להם עדיין אמצעי את המחיה הבסיסיים.

החובה לעזור לאדם שנמצא במחסור חמור של מזון וסכנת חיים נלמדת מדין 'לא תעמוד על דם רעך'  ודיניה שונים מדיני צדקה הרגילים.

לשאלותיך:

הקדמת קרובים:

בדיני ההלוואה התורה לימדה להעדיף לתת לנזקקים שהם קרובים יותר למלווה, הכוונה קודם כל לקרבה ביחוס משפחתי ואז גיאוגרפי. חז"ל הסמיכו דיני צדקה על דיני הלוואה אלו ולכן גם בדיני צדקה נקבע הכלל שיש להעדיף קרובים.

מעשר כספים מירושה:

ישנו מנהג טוב (ויש אומרים שזה דין דרבנן) בעם ישראל לתת מעשר מכל רווח שמגיע לאדם, כולל גם רווחים הבאים ממתנות או ירושות שבאות לו מהוריו. עם זאת יש לזכור שאדם שטרם ביסס עצמו מבחינה כלכלית (בית ואמצעי פרנסה מסודר) ציוו עליו חז"ל שלא יחלק מכספו לאחרים כדי שלא יהפוך בעצמו למעמסה על אחרים. לכן אם הכסף נדרש לך לצורך רכישת דירה או תשלום על השכלה גבוהה או פתחת עסק אין שום צורך להפריש מעשר מכסף זה ורק לאחר שהעסק או העבודה שבה תעבוד בזכות ההשכלה תניב רווחים תוכל להפריש מהרווחים את המעשר.  זהו הדין.  ישנה טענה רווחת בעולם שאם אדם שלא חייב מהדין להפריש מעשרות מפריש אותם בכל זאת הוא מתברך מבחינה ממונית ואילו אדם שסומך על ההתר שלא להפריש בלא רווחים לא יגיע למצב של רווח. לדעתי יש לסמוך בענייני ברכה אלו על דברי הרמב"ם שכתב כך:

" דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה. וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ-ו) 'מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ'. (דברים כ-ה) 'מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ'. (דברים כ-ז) 'מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ'. אֲבָל הַטִּפְּשִׁין מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יְחַזֵּר לְבַקֵּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת (דברים כח-ל) 'אִשָּׁה תְאָרֵשׂ' (דברים כח-ל) 'בַּיִת תִּבְנֶה' (דברים כח-ל) 'כֶּרֶם תִּטַּע'. כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה הוּא אוֹמֵר (שמואל א יח-יד) 'וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ':" (דעות ה יא)

לכן אדם שטרם ביסס עצמו על פי הסדר הראוי בענייני מגורים, פרנסה ומשפחה ומנסה לזכות בברכה על ידי הפרשת מעשרות או סגולות אחרות לא יצליח בכך לא בדרך הטבע ולא לפי התורה.

--------------------
1 כך הכרעת רוב הפוסקים שמעשר כספים יסודו במנהג ישראל, מנהג שהפך ברבות הימים לדין
2 ישנה אף דעה שהדין מהתורה אך דעה זו לא מקובלת על רוב הפוסקים וכן נראה לקמן שמסתבר שהדרשה של ספרי הינה רק אסמכתא ולא דיברה התורה על מעשר כספים כלל