מה משה קיבל בהר סיני

שאלה: אז מה קיבלנו ב"מתן תורה" בסיני?

תשובה:

יש בחז"ל ובראשונים מקורות שמהם נראה ש"קיבלנו בסיני את כל התורה כולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ הכוללת כל ההלכות ודקדוקיהן"

להלן אראה שלא ניתן כלל לקבל הדברים כפשוטם ואציע הסבר מעמיק שיסביר מה בדיוק קיבל משנה בסיני.

כך כתב הרמב"ם בהקדמה ל'משנה תורה':

כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמשֶׁה בְּסִינַי בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. תּוֹרָה זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְהַמִּצְוָה זוֹ פֵּרוּשָׁהּ. וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה עַל פִּי הַמִּצְוָה. וּמִצְוָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כָּל הַתּוֹרָה כְּתָבָהּ משֶׁה רַבֵּנוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת בִּכְתַב יָדוֹ.

כלומר נראה בפשט שמשה רבינו קיבל בסיני את כל התורה כולה עם כל פירושיה אלא שסיים לכתוב כל הדברים שקיבל בסיני רק לפני מותו.

אומנם נראה שחלקים גדולים מהדברים שנכתבו בתורה נאמרו למשה במקומות ובזמנים אחרים ונביא כאן את המקומות העיקריים שבהם לפי התורה נאמרו חלקים שונים של התורה:

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:... "(ויקרא פרק א, א-ב)

       "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת..."(סוף ויקרא- כה, א)

      "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר:..." (במדבר א)

      "אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו: " (פס' אחרון של במדבר)

       "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב:"(דברים א,א)  

מפסוקים אלו, ומרבים אחרים דוגמתם, רואים בעליל שחלקים נרחבים מהתורה לא נאמרו למשה בסיני, חלקים אלו כוללים גם מצוות שונות ולכן מן הסתם גם פירושיהן לא נאמרו למשה בסיני. למעשה כלל לא ייתכן לקבל שמשה רבינו קיבל בסיני את כל התורה (שבכתב) הכוללת גם את חטאי ישראל שייעשו במדבר כבר בעומדו בהר סיני, הרי א: רואים שהיה מופתע לגלות שעשו ישראל את העגל וב': אילו היו כל חטאי ישראל כתובים (ואף רק מסורים בע"פ) לפני שנעשו היה בכך פגיעה בחופש הבחירה של ישראל וזה וודאי דבר שלא ניתן לקבל.

למעשה נראה שאפילו דברים של הלכה- תושב"ע שנאמרו למשה בסיני לא היו ברורים לו לחלוטין ברגע שנצרך להכריע בהם הלכה למעשה, כך למשל אנו פוגשים את משה רבנו נבוך בעניין ירושת בנות צלופחד, האם אכן מגיעה להן נחלה או לא, עד שנצרך 'להקריב את משפטן לפני ה' .

אז מה כן הייחוד של מעמד 'מתן תורה' ומה ניתן בו?

הייחוד האמיתי של המעמד לא היה מגלל הדברים ש'שמענו במעמד זה', בסה"כ היה מדובר בענייני מוסר כלליים ובציוויים היסודיים נגד ע"ז, כל זה היינו מקבלים ממשה גם לולא המעמד כמו שקיבלנו שאר המצוות, אלא היייחוד היה בעצם המעמד, שכל ישראל חוו את הדיבור האלוקי וחשו שיש דבר כזה 'נבואה' ושה' באמת רוצה משהו מבני האדם, כולם גם חשו בעצמם את ייתרונו של משה ביכולתו לקלוט את דברי ה' ופנו אליו 'דבר אתה עימנו ונשמעה..". זה באשר לחשיבות של המעמד.

עדיין נותר לענות על השאלה המקורית "מה בתכלס' ה' נתן למשה ב40 הימים שהיה בסיני, הרי את התורה שבכתב נתן רק עד פרשת יתרו+ מס' פרשיות מסוף ספר ויקרא שנאמרו בסיני, והתושב"ע גם היתה מצומצמת לפרשות שניתנו לו בכתב?"

לשאלה זו יש תשובה מפתיעה במסכת שבת וכך מסופר שם:

בבלי שבת פט, א :

וא"ר יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבונו של עולם תורה היכן היא?    אמר לו נתתיה לארץ!

הלך (השטן) אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא?

אמרה לו: אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי. הלך אצל תהום, אמר לו: אין בי, שנאמר: +איוב כח+ תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה.

חזר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה... אמר לו לך אצל בן עמרם.  

הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?

אמר לו (משה לשטן) וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה ?!?
א"ל הקב"ה למשה "משה בדאי אתה  (?) (!)"

אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי?!?
אמר לו הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי וגו':

לפי הסיפור הזה שאלתנו לא מתחילה כלל, משה רבנו טען שהוא כלל לא מחזיק מעצמו כמי שקיבל כלל את התורה, לכן התשובה לשאלה "מה קיבל משה בסיני?" אמורה להיות "לא קיבל כלום"

כמובן שתשובה זו מוזרה מאד היא, הרי משה עלה להר לקבל תורה, וכן קצת לפני סיפור זה מובא הסיפור על כך שמשה עלה למרום לקבל התורה והמלאכים רצו לשורפו על 'חוצפתו' עד שאמר להם 'הרי כתוב בתורה כבד אביך ואמך, כלום אב ואם יש לכם?" ובכך הוכיח להם שהתורה שייכת לארץ כך הפסיקו המלאכים להתנגד לנתינת התורה למשה ונתנו לו מתנות. באותו סיפור גם כתוב שהשטן עצמו נתן מתנה למשה את סוד הקטורת  ואם כן למה הוא מחפש את התורה בסיפורנו?

בכלל התשובה של משה נשמעת מאד מוזרה, הוא לא עונה ישירות לשאלה 'איפה התורה' אלא מסביר שלא הגיוני שהוא קיבל תורה בגלל שהוא כזה ענו. אך מה קשור הענווה של משה שרואה עצמו כלא ראוי לקבל את התורה לשאלה 'באיזה כיס שמת אותה' ששואל אותו השטן? האם משה מנסה 'לרמות את השטן' ולהסתיר ממנו את העובדה הגלויה לכל באי עולם שהוא בדיוק קיבל תורה?

כמובן שהקב"ה תמה על התשובה המוזרה ושואל את משה 'וכי בדאי אתה?!?' מה אתה מכחיש את מה שהתרחש כאן רק לפני זמן קצר?!?

תשובת משה מפתיעה- הוא פותח במונולוג על כמה הוא לא ראוי לקבל אותה באומרו "וכי אני ראוי לקבל חמדה גנוזה יקרה כל כך שאתה הקב"ה משתעשע בה מלפני בריאת העולם?"

מה שמפתיע כאן זה שהקב"ה מקבל את התשובה, נראה שה' 'שכח' שהוא נתן תורה למשה, משה עם הענווה שלו הצליח לשכנע את ה' שהוא לא נתן לו כלום וזה לא 'בדיה'!

כיצד ניישב את הסתירה- מצד אחד משה קיבל תורה ומצד שני ה' מסכים לטענתו שהוא לא קיבל כלום?

נראה שהתשובה היא כזו: השטן (מקור הטעות) חשב (או מנסה לבלבל את משה לחשוב) שיש כזה דבר 'לקבל את התורה כולה ולשים אותה בכיס', כלומר שהתורה זה עניין סופי שניתן להעביר אותו מנותן למקבל ולהניחו בכיס כלשהו. זו טעות חמורה שמקורה בשטן! משה רבנו מלמד כאן שהתורה הינה ביסודה 'שעשוע אלוקי', כידוע בשביל שילד ישתעשע בצעצוע הצעצוע חייב להיות חדש בשבילו, לא משנה כמה הצעצוע יקר לאחר זמן מה ה'שעשוע' פוחת והוא נשכח בצד, לכן אם התורה מצליחה לשעשע את הקב"ה האין סופי מלפני בריאת העולם הרי שהיא בהכרח אינסופית בעצמה, ממילא גם לא ניתן 'לקבל אותה' ובטח שלא ניתן לשאול 'היכן שמת אותה', גדולתו של משה רבנו היתה שהוא לא התגאה לחשוב שהוא 'קיבל את התורה כולה', אילו היה השטן מצליח להטעותו בכך חלילה היתה נחסמת בפנינו האפשרות לקבל תורה אינסופית, תורה שיכולה להתייחס לכל אינסוף מקרי החיים שיכולים להתרחש במציאות. רק בזכות ענוותו של משה רבנו הבנו שרק חלק קטן מתוך האינסוף הוא קיבל בסיני ושחלק זה עם כל חשיבותו אינו כל התורה ועלינו להמשיך ולקבל את התורה בכל דור ודור מחדש, ע"י שנברר על כל מצב מתחדש של המציאות 'מה התורה אומרת על כך' שאלות חדשות נותנות תשובות חדשות, תשובות שמשה רבנו כלל לא היה מעלה בדעתו שייתכנו אך כולן ניתנות לנו דווקא מכוחו שהוא שנתן לנו את הזכות והחובה לחדש ולהגדיל את התורה שאותה הוא החל להוריד לעולם.

וכך מסופר בסיפור שבמסכת מנחות (כט ב):

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו.