תשובה
חז"ל מספרים ששאל רשע אחד את ר' עקיבא אם מעשי הקב"ה עדיפים על מעשי בני האדם?
לזאת ענה ר"ע שוודאי שמעשי האדם עדיפים על מעשי הקב"ה, עובדה היא שאנו אוכלים לחם ולא חיטים ולובשים בגדים ולא סיבים של צמר או פשתן. כך הסביר גם המצווה למול את הבנים, השלמת תיקון האדם נעשית ע"י עבודה אנושית ולא מתקבלת ישירות מהקב"ה.
עם זאת כמובן שתשובה זו זקוקה לאיזון, אנו חייבים לזכור שעם כל הכבוד ליכולתנו לתקן את החיטה ולהביאה למצב של לחם עדיין יצירת החיטה היא ללא ספק המעשה המשמעותי והקשה ביותר בכל התהליך, תיקון החיטה קל בהרבה (הגם שמשמעותי הוא) מיצירת חיטה. לכן ברור שכאשר אוכל האדם את מזונו לא די לשלם לאופה שלש בצק מהחיטה הטחונה והכניס הבצק לתנור אלא יש להודות עוד יותר לבורא שיצר את החיטה מאדמה ומים ואיפשר את יצירת הקמח וממנו הלחם.
זה היסוד לכל ברכות הנהנין.
עניין נוסף, צריך להבין שהלחם והמים הינם מוצרי יסוד, כאלה שניתן איתם לבד לחיות כל החיים, אכילת הלחם ושתיית המים לא יימאסו על האוכל והוא יספק את כל (לפחות בלחם מלא) רכיבי המזון הנצרכים לאדם זאת בניגוד לכל מזון ושתיה ממותקים או בעלי תוספות אחרות. בזמן חז"ל (ולמעשה גם בימנו בארוחות בוקר וערב), קביעת הסעודה נעשתה על לחם והיה ברור לכל שזה עיקר המזון של האדם.
כיצד באים לידי ביטוי בברכות ההבנות שלעיל?
על הלחם שהוא המזון היסודי והחשוב ביותר של האנושות תיקנו ברכה מיוחדת הכוללת את הכרת הטוב על כלל צורכי החיים היסודיים שקיבלנו מה', הכרה זו מחדירה בנו את ההבנה שיסוד החיים נתון מאת ה' ועלינו לשכללו במעשינו.
לכן ברכת המזון הינה דווקא על הלחם בצורתו ובטעמו הפשוטים, כך שייראה כמו אותו מזון שניכר לכל שהינו מצד אחד מזון יסוד ומצד שני יש בו השפעה של שיפור אנושי.
לכן קבעה ההלכה שכל לחם שהוסיפו לו חומרי טעם שמשנים את טעמו או את מרקמו וצורתו מ'לחם רגיל' לעניין אחר (גם אם הם טעימים יותר) תהיה הברכה 'מזונות' בתחילה ו'מעין שלש' בסוף.
עם זאת אם קובע האדם את סעודתו על מזון 'מוזר' שאינו לחם (וכמובן עשוי מדגנים) נקבע שדי בכך כדי לחייבו בברכת המזון בסוף ואם מתכנן זאת מראש גם מברך על מזון זה 'המוציא לחם מן הארץ' שהרי לאדם זה כעת מזון זה חשוב כמו הלחם וממילא גם הבכה בהתאם לכך.
למעשה:
לעיל כתבתי שלחם שהשתנה ל'עניין אחר' יורד לדרגת 'מזונות' ומאבד את החשיבות של בתור 'מזון יסוד'
ישנה מחל' בשאלה 'מה נקרא שינוי לעניין אחר?'
לאשכנזים זה מצריך שינוי גדול יותר מאשר לספרדים ולא די רק בשינוי קל בטעם אלא צריך גם שינוי בבצק ממש.
לדעתי ההבדל בין לחם לפיצה מספיק גדול בשביל להגדיר כל פיצה כמזונות גם אם הבצק עשוי מקמח ומים בעיקר, לא בגלל השינוי בטעם (שבזה אולי הם דומים) אלא בגלל שינוי המהות, כולם יודעים שפיצה היא 'פסט/ג'אנק פוד' שזה בדיוק ההפך מלחם שהגדרתו היא 'מזון יסוד שקובעים עליו סעודה' כאמור לדעתי די בהבדל זה כדי לקבוע שכל פיצה ברכתה מזונות. עם זאת כאמור אם קובעים סעודה על פיצה (כלומר לא רק חוטפים משולש בשביל הכיף אלא ממש יושבים לאכול כמה משולשים במטרה לשבוע) אז ה'פסט ג'אנק פוד' נהיה מבחינתך מזון אמיתי וצריך לברך עליו המוציא וברכת המזון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה