ראשית יש לעשות הבחנה בין המושג 'נקיון אביב' שייוסד ע"י אימותינו הקדושות שעניינו לסלק את החפצים המיותרים מהבית וכן לנקות כל זכר לאבק מהפינות הנסתרות בפינה של הבוידם לבין נקיון הבית מחמץ.
מי שרוצה טיפים ומנהגי חומרות במנהג 'נקיון אביב' יכול לעיין באתר של סנו
כאן אביא רק את העניינים הנוגעים להלכות חמץ.
הקדמה:
התורה אסרה באיסור חמור אכילת חמץ בפסח וכן חיזקה איסור האכילה בכך שאסרה את עצם המצאות החמץ בבית בכל שבעת ימי החג, חומרה זו לא קיימת בשאר איסורי האכילה שגם אותם החמורים שבהם שאסורים בהנאה עדיין מותר להשהותם בבית בתנאי שלא נהנים מהם. לא כך הדין בחמץ שאותו יש לבער מתוך הבית לפני בוא החג והחיוב הזה הינו מהתורה.
מה הכוונה לבער החמץ?
התנאים נחלקו בפירוש המילה, ולהלכה הפירוש הינו שיש לבטל החמץ (שברשותו של האדם) בדעתו ולגמור בדעתו שמזון חמץ זה לא נחשב בעיניו עוד כמזון אלא כחומר בלתי אכיל כעפר הארץ. מיד אחרי שהאדם גומר בדעתו עניין זה מבחינת התורה אין עוד איסור של השארת ה'חמץ המבטל' בבית אולם נותר בעינו האיסור על אכילת חמץ זה.
הסבר לדין:
איסורי האכילה הרגילים שונים בדרך כלל מהמזון המותר באכילה והיהודים רגילים להיזהר מהם, לכן התורה וחז"ל סמכו על היהודי שגם אם המזון האסור יישאר אצלו בבית הוא יידע להיזהר ולא יאכל ממנו. לא כך המציאות של החמץ, הרי כאן מדובר במזון כשר שמהווה את עיקר מזונו של האדם בבוקר שלפני פסח ומיד בצאת החג ואילו בימי החג עצמו אסור באכילה בצורה חמורה ביותר. נראה שבגלל מציאות מיוחדת זו החמירה התורה וחייבה את ביעור החמץ מהבית כדי שלא ייכשלו בו, אומנם אם יצליח האדם לקבוע בדעתו (נגד הטבע הרגיל וההרגל של כל השנה) שמזון זה לא ראוי לו כלל למאכל ואיננו עוד מזון לגביו, הרי שהופך איסור חמץ להיות דומה לשאר איסורי האכילה שמותר להשהותם בבית כיוון שלא חוששים עוד שיאכלו מהם בטעות.
הבעיה:
לפי ההלכה מספיק שיאמר אדם 3 פעמים (כך העניין יתחזק יותר בדעתו) שהחמץ שברשותו 'בטל ומבוטל כעפר' כדי להתיר להשהות החמץ בבית. אומנם נראה שרוב האנשים לא באמת מבינים מה הם אומרים בשעת הביעור וכן לא מבינים איך ניתן לומר על ביסקוויטים וביסלים שהם 'בטלים ומבוטלים כעפר הארץ מלשמש כמזון' ולכן יייתכן מאד שהביטול שלהם לא עובד ולכן להם אסור מהתורה להשהות את החמץ (לפחות הראוי לאכילה) בבית בפסח.
לטובת אנשים כאלו נוהגים לא להסתמך על ביטול החמץ בלבד אלא ממש לוודא שלא נותר בבית חמץ כזה שבמהלך הפסח מישהו עלול לאכול ממנו בטעות ושני פתרונות יש לכך:
פתרון הנקיון:
נוהגים לבדוק לפני פסח בכל אותם מקומות שרגילים להכניס בהם דברי מזון ולנקותם ממאכלי חמץ. אם מדובר במקום שבו לא סביר שיימצא מזון או שמה שיימצא שם יהיה ככל הנראה לא ראוי לאכילה אין צורך לנקות שם שהרי כאמור עניין בדיקה זו הינו לוודא שהאדם לא יאכל (לא שלא יראה) בטעות חמץ בפסח. כדי להיות בטוחים שאכן זכרנו לנקות את כל הבית מחמץ 'קורץ' עושים שוב בדיקה בלילה שלפני פסח ומוודאים שלא הותרנו בו שום 'גלוסקא נאה'- לחמניה שנראת טעימה ומפתה.
אז למעשה היכן לא צריך לנקות? תלוי בצורת ההתנהלות של כל בית ודייריו, בגדול אם ברור לך שאין חשש שתתקל פתאום בחמץ הראוי לאכילה בחדר מסויים אין חובה לבדוק בו.
מה הדין של פרורי חמץ? בפרורים אנו סומכים על הביטול ומניחים שאדם נורמלי לא יאכל בטעות פרורים שימצא למשל בחריץ של הספה או בין דפי הספר בפסח, לכן אין איסור להותיר פרורים אלו בבית לאחר הביטול ואין חובה הלכתית לנקותם לפני פסח (כמובן שבימי החג יש להזהר שלא להניח ספרים לא נקיים על שולחן האוכל וכן לא לאכול מזון שנפל על מקום שנותרו בו פרורי חמץ שהרי חמץ אסור ב'כלשהו' ואפילו פרור קטן אסור באכילה).
פתרון המכירה:
במקרה ויש מזון שהינו יקר מכדי לאבדו לפני פסח או שיש צורך חיוני אחר בהותרתו בבית או בחנות לשימוש מיידי אחר הפסח אנו סומכים שהאדם לא יאכל מזון זה בפסח אם יטרח למכור מזון זה מבעוד מועד לנכרי, הרי לא חשודים ישראל על גנבה ואם אכן יהיה ברור שמזון זה שייך לאדם אחר אין עוד מקום לחשוש שמא יאכלו ממנו בפסח, שהרי גם אם את איסור החמץ עלולים לשכוח בגלל שהוא רק שבוע בשנה את איסור גזל התמידי לא עלולים לשכוח כלל. זה העקרון שמאחורי 'התר המכירה'. כאמור התר זה מצריך, מלבד המכירה עצמה, ריכוז של החמץ שנותר בבית במקום מסויים עם ציון מפורש שמזון זה נמכר לאדם אחר ואיננו שייך לבני הבית כדי שידעו להזהר מלאוכלו עד שיקנו אותו בחזרה בצאת החג. במידה והמכירה לא נעשית כראוי והמוכר לא מבין שהחמץ הופך להיות בבעלות גמורה של הגוי (למשל לא מוודא בצאת החג שקנו את החמץ מהגוי בחזרה) אז כמובן שלא ניתן לסמוך על התר זה.
לסיכום:
יש לוודא לפני החג שלא נותרו בבית תיק או כיס של בגד או מגירה שבמהלך החג עלולים למצוא בהם מזון חמץ שיהיה ראוי לאכילה. כמובן שיש לנקות היטב גם מפרורי חמץ כל חלל ומשטח שיונחו בהם מזונות כשרים לפסח, לכן יש לנקות היטב המקרר וארונות המטבח שלא יסומנו בסימן 'חמץ'.
מקום שמקפידים במהלך השנה לא להכניס לתוכו חמץ אין צורך לנקותו באופן מיוחד לפסח.
גם אם מוכרים כל החמץ שבבית יש לוודא שחמץ זה מרוכז בארון מסומן ושברור לכולם שהוא שייך לגמרי לנכרי ויש איסור גזל בלקיחתו לפני שהנכרי ימכור לנו את החמץ בחזרה.
אין חובה הלכתית לנקות פרורי חמץ ודי לבטלם בליל הביעור ולכוון שפרורים אלו בטלים מבחינתנו מלהיות מזון והרי הם כעפר הארץ (כך מתייחסים לפרורים ממילא ולכן הביטול שלהם מספיק בהחלט)
1 האפשרות להפקיר החמץ בעייתית מאד אם הוא נותר בבית ולכן הפירוש האפשרי למעשה לביעור הינו דווקא הביטול ולא ההפקר
2 כמובן שחדר שנוקה היטב לפני ליל הבדיקה ניתן לבודקו מהר הרבה יותר מאשר חדר שלא נוקה מראש בצורה יסודית.
