‏הצגת רשומות עם תוויות ספרדים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ספרדים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 23 במרץ 2017

האם אפשר להקל בימנו בגזרת קטניות?

מה זה לפתית? האם לילד אשכנזי מותר לאכול במבה בפסח?
תשובה
כידוע יש מנהג עתיק בין האשכנזים להחמיר ולא לאכול קטניות ומוצרי קטניות בפסח הגם שתמיד היה ברור לכולם שקטניות זה לא חמץ. טעמים שונים נאמרו למנהג ולחלקם מקורו הוא בחשש שהתערבבו בקטניות זרעים של דגן ששייך בו חימוץ ואז אם תתבשל התערובת יהיה בה איסור חמץ שהרי גם כמות קטנה מאד של חמץ אסורה בפסח ולא בטלה ברוב הקטניות הכשרות. טעם נוסף הוא בגלל החשש שאנשים יבלבלו בין הקמחים (אז היו עושים קמח מקטניות) ויערבבו קמח דגן עם מים ובכך יביאו לחימוץ. אציין שגם בין יוצאי מרוקו התקבל מנהג זה לפחות חלקית (כנראה בהשפעת הרא"ש ובני דורו שנמלטו למרוקו מאשכנז והביאו עימם מנהגיהם).
עדיין חשוב מאד לברר את השאלות הבאות:

מה בדיוק נכלל במנהג, האם האיסור גם על שמן קטניות וכן האם גם בקטניות אומרים ש'לא בטלות ברוב' כמו בחמץ?

ישנן שתי גישות לגזרת הקטניות, מחמירה ומקלה-
לשיטה המחמירה כל מה שבשם קטנית יכונה וכן כל מוצריו ותערובות שיוצאים ממנו נכללים בגזרה ואסורים לאכילה בפסח (אך אין איסור להחזיקם בבית) ולכן גם קטניות חדשות שייובאו מאמריקה (בוטנים, תירס, קינואה, לפתית =קנולה) לאחר שנגזרה הגזרה באשכנז, כיוון ששם 'קטנית' להם אסורים, וכן שמני קטניות ומוצרים שיש בהם תערובת קטניות אסורים גם כן.
לשיטה המקלה "אין לנו אלא מה שהיה בגזרה", דהיינו מה שלא היה בגזרה מותר כגון קינואה, סויה, בוטנים 1 ולכן מותר לאכול במבה. קטניות שלא באו במגע עם מים ושמן מותרות כגון עשיית פופקורן ללא שמן. שמן קטניות שבתהליך הכנתו לא בא במגע עם מים, מותר 2 והרי אפילו קמח חיטה מותר לשימוש בפסח, יש רק להזהר שלא יחמיץ ע"י מים. כמו כן, תבלינים שכתוב על אריזתם  "מותר לאוכלי קטניות" מותרים (למעט כמון) אף ללא לאוכלי קטניות3 מדברי הרב דב ליאור שליט"א.
מה לנהוג למעשה?
בתנאי הייצור המודרניים רוב המוצרים נעשים מתערובת של חומרים מצד אחד ומאידך מקפידים שכל חומר שמוסיפים לתערובת יכיל בדיוק את מה שרשום עליו וכן לא מצוי בימנו קמח קטניות. בנוסף בימנו יש מודעות מאד גבוהה לסכנה של תערובת אלרגנים במזון ולכן היצרנים מקפידים מאד שלא יהיה ערבוב בחומרים, אם יש חשש קל ביותר של ערבוב אבקת בוטנים למשל בפס ייצור של שוקולד מריר אזי הגם שמבחינה הלכתית לאבקה זו לא תהיה שום משמעות בגלל שכמותה קטנה מאד בכל זאת הייצרן יציין באזהרת האלרגנים שהמוצר 'עלול להכיל בוטנים'.  כלומר בימנו המציאות היא שקשה מאד להתבלבל בין מוצרי היסוד או להגיע למצב שמתערבב חומר שעלול להחמיץ במזון בלי שישמו לכך לב ויציינו סבירות זאת במפורש.
לכן כיוון שבימנו מאד מקפידים שלא יהיה תערובת גלוטן (המסוכן לחולי ציליאק) במוצרי המזון, כמעט ואין סיכוי שבתוך חומרי הייצור יתאפשר תערובת חמץ וכן לא מצוי בימנו קמח קטניות. כיוון שכך, יש סברה שבימנו ניתן להקל יותר מאשר בעבר במנהג זה וניתן לנהוג לכתחילה כשיטה המקלה שלעיל ודיינו מה שנאסר בגזרה המקורית כדי לקיים 'אל תטוש תורת אימך'.
לכן:

הרוצה להקל ולאכול מוצרים שרשום עליהם "כשל"פ לאוכלי קטניות" בגלל שהם מכילים תערובת קטניות או להשתמש בשמני קטניות יכול לעשות כן ואין מקום לחשוש בימנו שבכך ייכשל חלילה באיסור 'חמץ בפסח'. כמו כן וודאי שניתן לאפשר לילדים לנהוג כמנהג המקל גם אם ההורים מקפידים להחמיר יותר אומנם סמוך לגיל המצוות יש לחנכם יותר למנהגים המחמירים כדי להרגילם במנהגי הבית4 ראוי שההורים יזכרו שמנהגם הינו חומרא ולא מעיקר הדין, כך יוכלו להתנהל בצורה יותר רגועה עם הילדים והשכנים/ קרובי משפחה מקלים.





יום שני, 23 בינואר 2017

מדוע חלק ממתינים 6 שעות בין בשר וחלב וחלק נוהגים פחות?

מה עניין של להמתין 6 שעות בין בשר וחלב?
שני טעמים עיקריים הוזכרו לעניין:
רש"י כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו" כלומר טעם הבשר נשאר בפה משך זמן אחרי הארוחה והזמן שבוודאי כבר לא יהיה טעם בשר בעת אכילת חלב הינו 6 שעות, בגמרא מובא שהיה מי שנהג חסידות להמתין יום שלם בין אכילת הבשר לאכילת החלב. אפשרות נוספת להעברת הטעם הינה הדחת הפה ע"י אכילת דבר מה פרווה ושתית משקה.

לעומתו כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות ט כח)
"מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח ".
כלומר לרמב"ם אין רק חשש ש'ישאר' טעם בשר בפה אלא חוששים לבשר ממש שנתקע בין השינים (עד להתפתחות רפואת השינים בדורות האחרונים מצב השינים של אבותנו היה קשה ומלא עששת) ושבעת אכילת הגבינה עלול להשתחרר מהשן וממילא יווצר מצב של אכילת בשר וחלב יחד. לטעם זה ההמתנה של 6 שעות הינו הכרחי (כך שיערו הזמן שלוקח לבשר שבין השינים לאבד טעמו הבשרי עקב פעולת העיכול של הרוק (חומצה חלשה מאד))
הספרדים קיבלו שיטת הרמב"ם להלכה ולכן מקפידים על המתנת ה6 שעות מהדין (הפוסקים טרם התייחסו להשתנות המצב הרפואי, דבר שעשוי לגרום להקלה בדין ההמתנה)
הפסיקה האשכנזית קיבלה כטעם העיקרי להמתנה את דעת רש"י וממילא מנהגי אשכנז המקוריים (לפני שהחלו להחמיר כדעת השו"ע) הסתפקו בהמתנת זמן מועט (עד שעה) ו או בהדחת הפה.
כאמור לאחר שנפוץ השו"ע בארצות אשכנז החלו גם האשכנזים להחמיר בדין זה כדעת הספרדים וכך רק קהילות מעטות (יקים, הולנדים) המשיכו לשמר מנהג אשכנז המקורי והמקל.
האם ניתן לחזור למנהג המקורי?
שאלה זו שייכת להלכות "נדרים" ולא להלכות כשרות. כיוון שידוע לכולם שהמנהג של האשכנזים להמתין 6 שעות הינו מנהג חסידות מחמיר, מי שקיבל על עצמו (או נהג כך 3 פעמים אחר הגיעו למצוות) מנהג חסידות כלשהו לא יכול לבטל המנהג ללא התרת נדרים.

לכן במידה וירצה לשנות מנהגו המחמיר יצטרך כאמור  לעשות התרת נדרים בפני רב הבקיא בהלכות נדרים ולקבל עליו מנהג  (מקל)  אשכנזי כלשהו.

המלצת העורך

מדוע חלק ממתינים 6 שעות בין בשר וחלב וחלק נוהגים פחות?

מה עניין של להמתין 6 שעות בין בשר וחלב? שני טעמים עיקריים הוזכרו לעניין: רש"י כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך...