האם יש צורך בכשרות למוצרי קוסמטיקה?

האם יש צורך בכשרות למוצרי קוסמטיקה? קרמים לגוף, לידיים, לפנים. איפור, שפתון?

תשובה:

הגמרא במס' יומא לומדת מהפסוק " ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" שאסור לסוך בשמנים ביום כיפור כמו שאסור לאכול ולשתות ביום זה וכך גם נפסק להלכה (אומנם מוסכם שבניגוד לשותה מים בפיו, אין חיוב כרת על הסך ביום כיפור). דין דומה נאמר גם לגבי סיכת שמן של תרומה, שמותר לשימוש רק לכהנים טהורים וגם זאת באותו הנימוק כמו ביו"כ.

מהסוגיות הללו היו ראשונים ופוסקים שהתייחסו להיבלעות החומרים הקוסמטיים בתוך העור כאל שתייתם ולכן מצריכים שיהיו כשרים. יסודות גישה זו עתיקה היא והמשנה ברורה כתב שיש לחשוש לדעה זו אם אפשרי הדבר.

כמו כן יש מוסיפים שאפילו אם המוצרים פגומים בטעמם מאד (ולכן לא אסורים באכילה) הם עדיין נחשבים כאסורים לסיכה שהרי עובדה היא שהאדם שסך בהם רוצה 'לשתותם בעורו' ולכן הטעם הפגום לא מבטל כאן את איסור הסיכה למרות שמפקיע את איסור האכילה והשתיה. אומנם מקובל לומר שאם מדמים סיכה לשתיה לגמרי אז כמו שבטל איסור שתיה מדבר פגום בטעמו הוא גם פוקע מלסוכו על העור.

הדעה הרווחת מקלה וסוברת שאין באמת לדמות סיכת חומר על העור לשתייה (מלבד לדיני יו"כ ותרומה). גם לגישה זו יש מקורות נכבדים להסתמך עליהם וכיוון שמדובר בספק איסור דרבנן בלבד ניתן בהחלט להקל בדין זה.

בעיה נוספת בתכשירים אלו:

בעבר (וכנראה שגם היום) היו מערבים בחלק מהתכשירים חומרים שאסורים בהנאה כמו חלב (בצירי) בהמה וכן חומרים שיש בהם איסור חמץ בפסח. מכיוון שאיסור הנאה לא תלוי רק בשאלה אם אוכלים אותו הרי שהנאה ע"י סיכת חומר אסור בהנאה יכולה להיות אסורה למרות שאין בעיה באכילת אותו דבר.

עם זאת להרבה שיטות גם האיסור של איסורי הנאה פוקע מדבר שלא ראוי לאכילת כלב ולכן למעשה תכשירים מסוג זה (שכלב לא יאכל מהם) לא חייבים הכשר והרוצה להחמיר יש לו על מי לסמוך ואינו מנהג שטות כלל.

1  רמב"ם הלכ' תרומות פ' יא: התרומה ניתנת לאכילה ולשתייה ולסיכה, שהסיכה היא כשתייה, שנאמר: ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. והשתייה בכלל אכילה לאכול דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, ולסוך דבר שדרכו לסוך...

2 ובמיוחד שגם ביו"כ נראה שהדין רק מדרבנן ולא אסור מהתורה ולכן אין באמת לדמות שתיה לאכילה

3 ט"ז יורה דעה סימן קיז :

כתב ב"י בשם א"ח דאסור לסוך בשרו בחלב חזיר דסיכה בכלל שתייה היא ונראה דלא קי"ל כן דבהדיא כתב התוספות פרק בתרא דיומא (דף ע"ז) דמותר לאדם לסוך בחלב דלא אשכחן סיכה כשתיה אלא ביום כיפור ואיסורי הנאה משום דאיכא אסמכתא אבל חלב דהיתירא הנאה מותר וכ"כ בפרק בנות כותים בשם ר"ת וכ"כ ב"י סי' קכ"ג בשם רשב"א בתשובה שמותר לסוך בחלב חזיר אפילו שלא במקום סכנה. אלא שבאו"ה סוף כלל ל"ט ראיתי שכ' דאין היתר סיכה בחלב או בחזיר אלא היכא דאיכא צערא אבל אדם בריא משום תענוג לא וע"כ אין לסוך תינוק בחלב חזיר שאין זה אלא לתענוג אבל מניחין עובד כוכבים לסוכן ולהאכילן שאין (אומר) [אמור] להזהיר גדולים על הקטנים אלא לסוך אותם בידים עכ"ל וכן עיקר ובלבוש חילק מסברתו לאסור בסיכת חלב חזיר ולא בשאר חלב ולא דק במקורן של דברים כי אין חילוק בהם לגמרי:

4

למעוניינים בהרחבה ניתן לקרוא המאמר הבא

האם צריך תעודת כשרות

האם מותר לאכול במקום ללא תעודת כשרות, אף שאני יודע שהוא כשר, מה ההבדל בין זה לבין לאכול אצל חברים?

האם צריך תעודת כשרות בתחנות דלק?

תשובה

התורה התירה לכל יהודי לסמוך על יהודי אחר בכל ענייני איסור והתר (עד אחד נאמן באיסורים)  ולכן מעיקר הדין אם חברך בא ומעיד בפניך שמאכלו כשר מותר לאכול מאכל זה.

אומנם יש כאן הגבלה בהתר זה- ניתן לסמוך על 'עדות' של החבר, כלומר אמירה רצינית של אדם שמודע לכך שלדיבורו תהיה השפעה על גורלו של אדם אחר וניתן לסמוך עליו שימסור את המידע במלוא האמינות. אומנם למעשה גם קרובים כשרים לעדות בענייני איסור אבל זה רק בתנאי שאכן ניתן לסמוך עליהם. כמו כן ברור שהמעיד גם צריך להבין בתחום האיסור שעליו מעיד שכשר הוא.

לכן

חברך שאתה מכיר אותו שהינו ירא שמים בעצמו ושהוא מודע לחשיבות שמירת התורה ומצוותיה והחובה להזהר מלאכול מאכלות אסורים, תוכל לסמוך על עדותו אפילו אם יש לו רווח ממוני מסויים מהעדות.

גם אם חברך לא שומר מצוות בעצמו אבל הוא מוכר לך כאדם אמין וישר תוכל לסמוך על דבריו אבל זאת כמובן בתנאי שהוא מכיר את ההלכות שעליהן מעיד.

אם ה'מעיד' הינו אדם זר שאין לו רווח ממוני מהעדות וניכר עליו שיודע את ההלכות ג"כ ניתן לסמוך על דבריו.

אם ה'מעיד' הינו אדם זר שיש לו רווח ממוני מהעדות אז לא ניתן לסמוך על דבריו בלבד שהרי במצב כזה קשה להכניס את מה שאומר לך לגדר של 'עדות' ומתאים יותר לקרוא לזה 'דברי חלקות של סוכן מכירות'= מוחזק בחוסר אמינות. כדי לאפשר לאנשים לאכול במקומות בהם יש רווח כספי מהטענה ש'המקום כשר' והעובדים לא כולם מוחזקים כיראי שמיים או סתם לא מוכרים לסועדים משתמשים ב'תעודת השגחה'- תעודה שהינה מסמך משפטי מחייב שיש כללים ברורים לגבי מי, ובאילו תנאים, יכול לתת אותה ולהעיד שמקום מסויים הינו אכן כשר. החוק במדינת ישראל הוא שהיחידים שמאושרים לתת תעודת כשרות הינם אנשי הרבנות הראשית ואו הרבנות המקומית של בית העסק. כיוון שחזקה על אנשי הרבנות שאנשים רציניים ובקיאים בהלכה הם ניתן לסמוך על מה שמעידים בתעודה ולאכול במקום המושגח.

מה לעשות אם אתה רעב ומוצא רק מקומות לא מושגחים?

לפי מה שנתבאר לעיל כניסה למקום לא מושגח שהעובדים בו אינם שומרי תורה ומצוות לא מאפשרת לסמוך על דברי העובדים.

עדיין מתאפשר לך להפעיל שיקול דעת עצמי:

מוצרים סגורים הנמכרים באריזה המקורית ויש עליהם השגחה מותרים כמובן באכילה.

מזון שמיוצר מול עינך מרכיבים שמוצאים מאריזות מושגחות כשרות גם כן

כן גם משקאות שלא מצוי בהם בעיות כשרות (קפה, תה ומיצי פירות לא טריים).

כל הנ"ל יהיה כשר גם אם במקום זה מחללים שבת. כמובן שאדם רעב מאד יכול גם לוותר על עניינים מסויימים ובכלל זה הוויתור על המחאה על הפגיעה בשבת. עם זאת אם יש אפשרות, יש להמנע מלהכנס למקום שכתוב עליו בשלט גדול 'פתוח בשבת' או 24/7 ולהעדיף  להכנס למקום שלא מתהדר בחילול השבת שבו.

1 כמובן שגם הנשים בכלל זה, למעשה אחד המקורות העיקריים לדין 'עד נאמן באיסורים' נלמד מכך שהאשה היא הקובעת ענייני איסור תורה לגבי נדותה וכמובן שברוב המקרים היא גם המנהלת את משק הבית ומגישה לשולחן אוכל שכולם סומכים עליה שהוא כשר.

2 ברגע שמעורב המון כסף בסיפור העצה הינה כבדהו וחשדהו, בכל תחום שהוא

3 תשאל את עצמך למה בתחנת הדלק יש אישור של פקח משרד התמ"ת על כל משאבה שהיא אכן מדוייקת? למה לא פשוט 'נסמוך על בעל 4 תחנת הדלק'?

4 כמובן שאין די בתמונה של צדיק מפורסם כדי להאמין למוכר, במקרה הפוך, שהצדיק הוא המוכר ואילו המוכר רק בתמונה אין צורך בהשגחה נוספת

5 אבל על קניה במקום כזה יש אומרים שזה 'כשר אבל מסריח'.