‏הצגת רשומות עם תוויות חגים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חגים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 13 באפריל 2017

האם יש בעיה בשימוש בתאריך לועזי?

כיצד יש לנהוג בשימוש בתאריך לועזי - על מסמכים רשמיים, הזמנה לאירוע, שימוש יומיומי?
תשובה
האם יש איסור בשימוש בלוח הלועזי?
לדעתי עלינו לשאוף לכך שחווית מימד הזמן של החיים שלנו תהיה סביב מועדי ישראל ותכניהם ודבר זה יושג בין היתר על ידי השימוש בלוח העברי גם בין המועדים ולא רק בחגים עצמם, עם זאת אין איסור להשתמש בלוח ה'אזרחי' כפי שאפרט להלן.
המניין הלועזי הרגיל נתפס בעיני הציבור בשתי רמות של התייחסות
רמה א': "מדובר ברצף מספרים שעניינם רק להסדיר את הלו"ז ביומן שלי, השיטה נוחה ומסונכרנת עם העולם כולו"
ברמת התייחסות זו אין שום בעיה תורנית שהרי אין שום מניעה ואיסור להמציא שיטות וכלים שיקלו לנו על החיים והשימוש בלוח האזרחי בהחלט מקל על אנשים רבים את ההתנהלות היומיומית.
ציווי התורה להתייחס לחודש האביב ניסן כ'ראשון לחודשי השנה' כוונתו איננה ברמת סידור לוח השנה השימושי שהרי גם הלוח העברי קובע את חודש תשרי כחודש הראשון בשנה, אלא כוונתו כנראה לרמת התייחסות מהותית למהלך השנה, רמה שאיננו חושבים עליה ברמת היומיום אלא הינה שייכת לעולם הדרש והאגדה בעיקר.
עם זאת ישנה רמת התייחסות נוספת המוכרת לכולנו
רמה ב': לשאלה "מה קרה בשנת ה-אפס לספירה"? רוב הציבור יענה "בשנה זו נולד יש"ו ולכן העולם הנוצרי מונה שנותיו למאורע זה" אין צורך להכנס לוויכוחים אם תפיסה זו נכונה או לא מבחינה הסטורית שהרי הקובע זה שרוב העולם אכן מייחס משמעות תאולוגית דתית נוצרית למספר השנים שבמנין האזרחי (אין כלל משמעות דתית למניין החודשים והימים, את לידת יש"ו חוגגים הנוצרים בכלל ב25 לפברואר ולא ב1.1).
כאמור רמה ב' אף על פי שמוכרת לרובנו אינה נמצאת במחשבתנו בעת שאנו משתמשים בלוח השנה ומדברים על 'שנות האלפיים'.
לכן נראה שאין כלל מניעה להשתמש בלוח השנה האזרחי אם מציינים רק את היום והחודש וכן רק את 2 הספרות האחרונות של השנה.
למעשה גם ציון השנה במלואה מותרת מעיקר הדין שהרי בדרך כלל רוב האנושות לא חושבת על המשמעות הדתית של מספר זה אלא מתייחסת אליו כאל ספרות בלבד, במיוחד אם אתה נאלץ לרשום את השנה במלואה בגלל שהמערכת הממוחשבת מחייבת אותך לעשות כן, המחשב וודאי לא מכוון לשם עבודה זרה וכך גם אתה. עם זאת במקרה שהדבר אפשרי ראוי כאמור למעט בנתינת זכר לענייני עבודה זרה ולכן חשוב לא לרשום את השנה במלואה.
האם ראוי להעדיף להשתמש בלוח העיברי?
למרות שכפי שכתבתי אין איסור בשימוש בלוח האזרחי יש בכל זאת שתי סיבות להעדיף את השימוש בלוח העברי כאשר הדבר מתאפשר
הסיבות נובעות מהאפיזודה המוכרת הבאה:
השכן/ עמית לעבודה שואל אותך "אז תגיד מתי יוצא השנה ראש השנה/ כיפור?"
זה ברור שהתשובה שלך תהיה תלויה ברמה שבה הלוח העברי משמעותי לגבי החיים שלך, אדם שמעגל השנה היהודי חשוב לו מאד התשובה תהיה לו ברורה אדם שרחוק בעצמו מהעולם היהודי ועיקר חייו סובבים סביב הלוח האזרחי ותכניו יתבלבל בתשובה לשאלה זו.
לדעתי עלינו לשאוף לכך שחווית מימד הזמן של החיים שלנו תהיה סביב מועדי ישראל ותכניהם ודבר זה יושג בין היתר על ידי השימוש בלוח העברי גם בין המועדים ולא רק בחגים עצמם, תועלת שניה הינה שתוכל לענות לשאלת החבר בלי להתבלבל.

יום חמישי, 6 באפריל 2017

להשתחרר מהשיעבוד באמצעות מצה

מס' שאלות שעלו ביחס לאכילת מצה ואיסור חמץ בפסח:
האם כל הסיבה לאכילת המצות זה רק כי לא הספיקו להתפיח את הבצק, אם כן למה לא חיכו קצת עם היציאה עד שיתפח הבצק?
ראיתי שבנ"י אכלו את הפסח במצרים על מצות וזה קרה בלילה שלפני היציאה (שאז לא הספיקו להתפיח הבצק) אז המצה זה זכר ללילה שאכלו מצות או ליום שלא הספיק הבצק להחמיץ?
למה בכלל אוכלים מצות בפסח, ומה הבעיה לאכול חמץ?
תשובה
חג הפסח מסמל לנו כידוע את החירות, ולא רק מסמל אותה אלא גם נותן לנו כלים לסגל לעצמנו תודעה של חירות.
למרות שנראה שכולנו מסכימים בדעתנו שחירות זה דבר טוב וחיוני לבני האדם, מתברר שהטבע האנושי שלנו דווקא נוטה יותר להשתעבדות מאשר לחירות.
לכולנו יש הרגלים שעל פיהם אנו פועלים, כולנו עלולים גם (ברמה הפיזיולוגית הבסיסית) להשתעבד לסוגים שונים של 'התמכרויות' שזה בעצם הקצנה של הרגל ברמה כזו שחל שינוי במוח- פיזיולוגית וכימית, לצורה שבה רק מילוי ההרגל של ההתמכרות מספק אותו.
גם ברמה הסוציאלית- חברתית ולא רק האישית, בני האדם נוטים להעדיף לחיות בחברה עם מערכת חוקים ולא ב'חירות'. זה קורה לא רק בגלל החלטה מודעת שמטרתה להינצל  מאנרכיה, אלא זו תגובה אינסטינקטיבית לחלוטין. תבדקו למשל את 'חברת' הילדים והנוער: באופן טבעי יהיו שם 'מלך ומלכה' ובעלי מעמד 'נחות' המקיימים כולם את 'דרישות החברה'. התנהלות זאת וודאי איננה רק 'כדי למנוע אנרכיה' אלא זו ההתנהגות הטבעית של בני אדם.
הנטייה שלנו להשתעבד לרגיל והמוכר מוטבעת בנו בצורה יסודית כ"כ עד שאפילו אם ברור לאדם שההשתעבדות רעה לו, ושעדיף לו להשתחרר מההרגל הרע, הוא לא יצליח בכך ברוב המקרים- וימשיך לדבוק ברע למרות שבשכלו יבין איפה ה'טוב' ואיפה ה'רע'.
כך ניתן לראות אדם שמעשן סיגריות למרות שמבין שבכך פוגע בבריאותו (והרי ה'עיקר הבריאות'), וכן מצאנו יהודים רבים שהעדיפו לדבוק בגלות המוכרת ולא לעוזבה ולצאת למסע לכיוון הגאולה בארץ (כפי שהרחבתי על כך כאן).
מכיוון שהקדוש ברוך הוא מכיר את טבע האדם, ידע הוא שבטבעם בני ישראל לא ירצו להיגאל אם הדבר יהיה 'נתון לבחירתם', ויהיה להם זמן לבחור אם לצאת או לא, וללא כלים מיוחדים להעצמת החירות כולם יעדיפו להישאר במצרים.
מה היו ארבעת הכלים שבהם השתמש הקב"ה כדי לאפשר לבני ישראל, או לפחות לאותם שרצו בכך, להצליח להשתחרר מההרגל של גלות מצרים?
הם היו: פסח מצה מרור וחיפזון.
פסח- שחיטת ה'פרות הקדושות' – ההבנה שהאידיאלים שיצרתי לי (רק כהצדקה להרגלים הרעים) משעבדים אותי ושיש לבטל אותם ולהכיר שהרע הוא רע ואין לו שום הצדקה.
מצה- ההכרה שבשביל לחיות לא צריך יותר מקמח ומים, כל השאר זה מותרות שניתן לוותר עליהם וממילא אין להשתעבד להם.
מרור- להכיר במרירות שבשיעבוד ולומר 'די לא רוצה עוד'.
חיפזון- גם אם הצלחנו בסעיפים הקודמים אם לא מבצעים מייד שינוי מעשי בחיים, כל ההחלטות הטובות נמוגות להן וההרגל שב ומשתלט (לדוגמה אדם שהגיע למסקנה חד משמעית שהוא חייב להתחיל לעשות כושר כי מצבו הבריאותי חמור ורק כושר יצליח לשפר זאת, אם יאמר לעצמו 'זהו, ממחר אני עושה ריצה כל בוקר' בטוח שלא יעשה דבר מחר, השינוי יתקיים רק אצל מי שפשוט קם ויוצא מיידית לריצה ומוודא שיוכל בזמן כזה לעשות זאת גם למחרת).
בימינו, בליל הסדר אנו מציינים גם את ה'מצה' וגם את ה'חיפזון' באכילת המצה.
גם במצרים היו שתי סיבות לאכילת המצה- אחת בלילה כדי לבטא את האפשרות להתקיים מהמינימום ובכך להשתחרר מהשיעבוד ל'מותרות', ואחת כי 'לא הספיק הבצק להחמיץ' שכל כך הסמיכו את היציאה ממצרים לרגע שבו זה התאפשר עד שלא עברו ח"י רגעים בין זה לזה שהרי 'אילו התמהמהו יותר כבר לא היו יוצאים לעולם'.
מי שיפנים לעצמו את ארבעת היסודות של החירות בליל הסדר יוכל להשתמש בהם כדי להתגבר על כל השתעבדות להרגל רע ובכך לגאול עצמו בכל 'דור ודור' מחדש.
חג פסח כשר ושמח!



יום שני, 20 במרץ 2017

כיצד יש לנקות הבית לפני פסח?

ראשית יש לעשות הבחנה בין המושג 'נקיון אביב' שייוסד ע"י אימותינו הקדושות שעניינו לסלק את החפצים המיותרים מהבית וכן לנקות כל זכר לאבק מהפינות הנסתרות בפינה של הבוידם לבין נקיון הבית מחמץ.
מי שרוצה טיפים ומנהגי חומרות במנהג 'נקיון אביב' יכול לעיין באתר של סנו
כאן אביא רק את העניינים הנוגעים להלכות חמץ.

הקדמה:

התורה אסרה באיסור חמור אכילת חמץ בפסח וכן חיזקה איסור האכילה בכך שאסרה את עצם המצאות החמץ בבית בכל שבעת ימי החג, חומרה זו לא קיימת בשאר איסורי האכילה שגם אותם החמורים שבהם שאסורים בהנאה עדיין מותר להשהותם בבית בתנאי שלא נהנים מהם. לא כך הדין בחמץ שאותו יש לבער מתוך הבית לפני בוא החג והחיוב הזה הינו מהתורה.
מה הכוונה לבער החמץ?
התנאים נחלקו בפירוש המילה, ולהלכה הפירוש הינו שיש לבטל החמץ (שברשותו של האדם) בדעתו ולגמור בדעתו שמזון חמץ זה לא נחשב בעיניו עוד כמזון אלא כחומר בלתי אכיל כעפר הארץ. מיד אחרי שהאדם גומר בדעתו עניין זה מבחינת התורה אין עוד איסור של השארת ה'חמץ המבטל' בבית  אולם נותר בעינו האיסור על אכילת חמץ זה.
הסבר לדין:
איסורי האכילה הרגילים שונים בדרך כלל מהמזון המותר באכילה והיהודים רגילים להיזהר מהם, לכן התורה וחז"ל סמכו על היהודי שגם אם המזון האסור יישאר אצלו בבית הוא יידע להיזהר ולא יאכל ממנו. לא כך המציאות של החמץ, הרי כאן מדובר במזון כשר שמהווה את עיקר מזונו של האדם בבוקר שלפני פסח ומיד בצאת החג ואילו בימי החג עצמו אסור באכילה בצורה חמורה ביותר. נראה שבגלל מציאות מיוחדת זו החמירה התורה וחייבה את ביעור החמץ מהבית כדי שלא ייכשלו בו, אומנם אם יצליח האדם לקבוע בדעתו (נגד הטבע הרגיל וההרגל של כל השנה)  שמזון זה לא ראוי לו כלל למאכל ואיננו עוד מזון לגביו, הרי שהופך איסור חמץ להיות דומה לשאר איסורי האכילה שמותר להשהותם בבית כיוון שלא חוששים עוד שיאכלו מהם בטעות.
הבעיה:
לפי ההלכה מספיק שיאמר אדם 3 פעמים (כך העניין יתחזק יותר בדעתו) שהחמץ שברשותו 'בטל ומבוטל כעפר' כדי להתיר להשהות החמץ בבית. אומנם נראה שרוב האנשים לא באמת מבינים מה הם אומרים בשעת הביעור וכן לא מבינים איך ניתן לומר על ביסקוויטים וביסלים שהם 'בטלים ומבוטלים כעפר הארץ מלשמש כמזון' ולכן יייתכן מאד שהביטול שלהם לא עובד ולכן להם אסור מהתורה להשהות את החמץ (לפחות הראוי לאכילה)  בבית בפסח.
לטובת אנשים כאלו נוהגים לא להסתמך על ביטול החמץ בלבד אלא ממש לוודא שלא נותר בבית חמץ כזה שבמהלך הפסח מישהו עלול לאכול ממנו בטעות ושני פתרונות יש לכך:
פתרון הנקיון:
נוהגים לבדוק לפני פסח בכל אותם מקומות שרגילים להכניס בהם דברי מזון ולנקותם ממאכלי חמץ. אם מדובר במקום שבו לא סביר שיימצא מזון או שמה שיימצא שם יהיה ככל הנראה לא ראוי לאכילה אין צורך לנקות שם שהרי כאמור עניין  בדיקה זו הינו לוודא שהאדם לא יאכל (לא שלא יראה) בטעות חמץ בפסח. כדי להיות בטוחים שאכן זכרנו לנקות את כל הבית מחמץ 'קורץ' עושים שוב בדיקה בלילה שלפני פסח ומוודאים שלא הותרנו בו שום 'גלוסקא נאה'- לחמניה שנראת טעימה ומפתה.
אז למעשה היכן לא צריך לנקות? תלוי בצורת ההתנהלות של כל בית ודייריו, בגדול אם ברור לך שאין חשש שתתקל פתאום בחמץ הראוי לאכילה בחדר מסויים אין חובה לבדוק בו.
מה הדין של פרורי חמץ? בפרורים אנו סומכים על הביטול ומניחים שאדם נורמלי לא יאכל בטעות פרורים שימצא למשל בחריץ של הספה או בין דפי הספר בפסח, לכן אין איסור להותיר פרורים אלו בבית לאחר הביטול ואין חובה הלכתית לנקותם לפני פסח (כמובן שבימי החג יש להזהר שלא להניח ספרים לא נקיים על שולחן האוכל וכן לא לאכול מזון שנפל על מקום שנותרו בו פרורי חמץ שהרי חמץ אסור ב'כלשהו' ואפילו פרור קטן אסור באכילה).
פתרון המכירה:
במקרה ויש מזון שהינו יקר מכדי לאבדו לפני פסח או שיש צורך חיוני אחר בהותרתו בבית או בחנות לשימוש מיידי אחר הפסח אנו סומכים שהאדם לא יאכל מזון זה בפסח אם יטרח למכור מזון זה מבעוד מועד לנכרי, הרי לא חשודים ישראל על גנבה ואם אכן יהיה ברור שמזון זה שייך לאדם אחר אין עוד מקום לחשוש שמא יאכלו ממנו בפסח, שהרי גם אם את איסור החמץ עלולים לשכוח בגלל שהוא רק שבוע בשנה את איסור גזל התמידי לא עלולים לשכוח כלל. זה העקרון שמאחורי 'התר המכירה'. כאמור התר זה מצריך, מלבד המכירה עצמה, ריכוז של החמץ שנותר בבית במקום מסויים עם ציון מפורש שמזון זה נמכר לאדם אחר ואיננו שייך לבני הבית כדי שידעו להזהר מלאוכלו עד שיקנו אותו בחזרה בצאת החג. במידה והמכירה לא נעשית כראוי והמוכר לא מבין שהחמץ הופך להיות בבעלות גמורה של הגוי (למשל לא מוודא בצאת החג שקנו את החמץ מהגוי בחזרה) אז כמובן שלא ניתן לסמוך על התר זה.
לסיכום:
יש לוודא לפני החג שלא נותרו בבית תיק או כיס של בגד או מגירה שבמהלך החג עלולים למצוא בהם מזון חמץ שיהיה ראוי לאכילה. כמובן שיש לנקות היטב גם מפרורי חמץ כל חלל ומשטח שיונחו בהם מזונות כשרים לפסח, לכן יש לנקות היטב המקרר וארונות המטבח שלא יסומנו בסימן 'חמץ'.
מקום שמקפידים במהלך השנה לא להכניס לתוכו חמץ אין צורך לנקותו באופן מיוחד לפסח.
גם אם מוכרים כל החמץ שבבית יש לוודא שחמץ זה מרוכז בארון מסומן ושברור לכולם שהוא שייך לגמרי לנכרי ויש איסור גזל בלקיחתו לפני שהנכרי ימכור לנו את החמץ בחזרה.

אין חובה הלכתית לנקות פרורי חמץ ודי לבטלם בליל הביעור ולכוון שפרורים אלו בטלים מבחינתנו מלהיות מזון והרי הם כעפר הארץ (כך מתייחסים לפרורים ממילא ולכן הביטול שלהם מספיק בהחלט)

1 האפשרות להפקיר החמץ בעייתית מאד אם הוא נותר בבית ולכן הפירוש האפשרי למעשה לביעור הינו דווקא הביטול ולא ההפקר
2 כמובן שחדר שנוקה היטב לפני ליל הבדיקה ניתן לבודקו מהר הרבה יותר מאשר חדר שלא נוקה מראש בצורה יסודית.

המלצת העורך

מדוע חלק ממתינים 6 שעות בין בשר וחלב וחלק נוהגים פחות?

מה עניין של להמתין 6 שעות בין בשר וחלב? שני טעמים עיקריים הוזכרו לעניין: רש"י כתב: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך...