האם מצה אחרי פסח יכולה להיות לחם משנה?

תשובה: תלוי מה אתה מברך עליה

הסבר:

לפי כללי הברכות הרגילים מאכל מחמשת מיני דגן שעשוי במרקם קשה ש'כוססים אותו בשינים' ברכתו מזונות ולא המוציא לחם מן הארץ.

לפי הכלל הזה ברכת המצה היתה צריכה להיות 'מזונות' ולא המוציא בכל ימות השנה.

אומנם בגלל החשיבות שיש למצה בימי הפסח ובגלל שלמעשה עליה קובעים את הסעודה בימי החג (בהעדר לחם רך) בפסח מברכים על המצה המוציא ולא מזונות.

מה ברכת המצה בשאר ימות השנה?

לפי מנהג הספרדים (הרב עובדיה, לרב אליהו רק אחרי פסח שני) רק בימי הפסח יש חשיבות מיוחדת למצה ורק אז מברכים עליה המוציא ואילו בשאר השנה אין הבדל בין מצה לקרקר ולכן על שניהם מברכים מזונות בלבד מסיבה זו גם לא ניתן להשתמש במצה כלחם משנה בשבתות.

לפי הפסיקה המקובלת אצל האשכנזים, בגלל שבפסח המצה קיבלה חשיבות של לחם נשאר לה דין של לחם לכל השנה ולכן כל השנה מברכים עליה המוציא וניתן להשתמש בה כלחם משנה.

אומנם בשיטת הפסיקה האשכנזית לא הסבירו מה ההבדל בין קרקר שכולם מסכימים שברכתו מזונות לבין מצה שבמהלך השנה אין לה שום עדיפות על קרקר ובכל זאת מברכים עליה המוציא.

לכן לדעתי גם אשכנזים יכולים לפסוק כפסיקת השו"ע לעניין מצה בשאר ימות השנה (שהרי זו גם פסיקת האשכנזים עצמם בקרקרים) ולברך מזונות על מצה (ואין ללמוד מימות הפסח כי אז קובעים על המזונות סעודה ולכן לפי הכללים הרגילים זה הופך ל'המוציא'). ברור שמי שינהג כך לא יוכל להשתמש במצה כלחם משנה לשבת.

מה ההבדל בין מאפה בצק שברכתו מזונות, למאפה בצק שברכתו המוציא? מהי הברכה המתאימה לברך על פיצה?

תשובה

חז"ל מספרים ששאל רשע אחד את ר' עקיבא אם מעשי הקב"ה עדיפים על מעשי בני האדם?

לזאת ענה ר"ע שוודאי שמעשי האדם עדיפים על מעשי הקב"ה, עובדה היא שאנו אוכלים לחם ולא חיטים ולובשים בגדים ולא סיבים של צמר או פשתן. כך הסביר גם המצווה למול את הבנים, השלמת תיקון האדם נעשית ע"י עבודה אנושית ולא מתקבלת ישירות מהקב"ה.

עם זאת כמובן שתשובה זו זקוקה לאיזון, אנו חייבים לזכור שעם כל הכבוד ליכולתנו לתקן את החיטה ולהביאה למצב של לחם עדיין יצירת החיטה היא ללא ספק המעשה המשמעותי והקשה ביותר בכל התהליך, תיקון החיטה קל בהרבה (הגם שמשמעותי הוא) מיצירת חיטה. לכן ברור שכאשר אוכל האדם את מזונו לא די לשלם לאופה שלש בצק מהחיטה הטחונה והכניס הבצק לתנור אלא יש להודות עוד יותר לבורא שיצר את החיטה מאדמה ומים ואיפשר את יצירת הקמח וממנו הלחם.

זה היסוד לכל ברכות הנהנין.

עניין נוסף, צריך להבין שהלחם והמים הינם מוצרי יסוד, כאלה שניתן איתם לבד לחיות כל החיים, אכילת הלחם ושתיית המים לא יימאסו על האוכל והוא יספק את כל (לפחות בלחם מלא) רכיבי המזון הנצרכים לאדם זאת בניגוד לכל מזון ושתיה ממותקים או בעלי תוספות אחרות. בזמן חז"ל (ולמעשה גם בימנו בארוחות בוקר וערב), קביעת הסעודה נעשתה על לחם והיה ברור לכל שזה עיקר המזון של האדם.

כיצד באים לידי ביטוי בברכות ההבנות שלעיל?

על הלחם שהוא המזון היסודי והחשוב ביותר של האנושות תיקנו ברכה מיוחדת הכוללת את הכרת הטוב על כלל צורכי החיים היסודיים שקיבלנו מה', הכרה זו מחדירה בנו את ההבנה שיסוד החיים נתון מאת ה' ועלינו לשכללו במעשינו.

לכן ברכת המזון הינה דווקא על הלחם בצורתו ובטעמו הפשוטים, כך שייראה כמו אותו מזון שניכר לכל שהינו מצד אחד מזון יסוד ומצד שני יש בו השפעה של שיפור אנושי.

לכן קבעה ההלכה שכל לחם שהוסיפו לו חומרי טעם שמשנים את טעמו או את מרקמו וצורתו מ'לחם רגיל' לעניין אחר (גם אם הם טעימים יותר) תהיה הברכה 'מזונות' בתחילה ו'מעין שלש' בסוף.

עם זאת אם קובע האדם את סעודתו על מזון 'מוזר' שאינו לחם (וכמובן עשוי מדגנים) נקבע שדי בכך כדי לחייבו בברכת המזון בסוף ואם מתכנן זאת מראש גם מברך על מזון זה 'המוציא לחם מן הארץ' שהרי לאדם זה כעת מזון זה חשוב כמו הלחם וממילא גם הבכה בהתאם לכך.

למעשה:

לעיל כתבתי שלחם שהשתנה ל'עניין אחר' יורד לדרגת 'מזונות' ומאבד את החשיבות של בתור 'מזון יסוד'

ישנה מחל' בשאלה 'מה נקרא שינוי לעניין אחר?'

לאשכנזים זה מצריך שינוי גדול יותר מאשר לספרדים ולא די רק בשינוי קל בטעם אלא צריך גם שינוי בבצק ממש.

לדעתי ההבדל בין לחם לפיצה מספיק גדול בשביל להגדיר כל פיצה כמזונות גם אם הבצק עשוי מקמח ומים בעיקר, לא בגלל השינוי בטעם (שבזה אולי הם דומים) אלא בגלל שינוי המהות, כולם יודעים שפיצה היא 'פסט/ג'אנק פוד' שזה בדיוק ההפך מלחם שהגדרתו היא 'מזון יסוד שקובעים עליו סעודה' כאמור לדעתי די בהבדל זה כדי לקבוע שכל פיצה ברכתה מזונות. עם זאת כאמור אם קובעים סעודה על פיצה (כלומר לא רק חוטפים משולש בשביל הכיף אלא ממש יושבים לאכול כמה משולשים במטרה לשבוע) אז ה'פסט ג'אנק פוד' נהיה מבחינתך מזון אמיתי וצריך לברך עליו המוציא וברכת המזון.