בשר וחלב בחימום במיקרוגל

האם צריך לעשות הבדל בין בשר וחלב בחימום במיקרוגל?

להבנת הדין נקדים כמה הלכות פשוטות:

• כלי מתכת או חרס (ולפסיקה המקובלת אצל האשכנזים גם זכוכית) שבישלו או אפו בו תוך 24 שעות מאכל בשרי וחלבי בלא הגעלה ביניהם נחשב לטרף לפי הפסיקה המקובלת בימנו.
• כל תבשיל שיבושל בתוך כלי טרף כזה בתוך 24 שעות עלול להטרף בעצמו.
• אם יש הרבה אדים בשריים בחלל של תנור שאופים בו עוגה חלבית נחשב שיש ערבוב בין הטעם הבשרי של האדים לעוגה החלבית והעוגה נאסרת.

האם התנאים הנ"ל מתקיימים במיקרוגל?

ובכן זה תלוי במציאות של המיקרוגל שלכם והדרך שלכם להשתמש בו במהלך השנה.

בד"כ חימום אוכל במיקרו לא גורם לשחרור אדים רבים מהמאכל (בנוסף יש בו מאוורר שמוציא האדים החוצה) ולא מחמם את הדפנות הפנימיים של המכשיר, וכן בד"כ מחממים אוכל מוצק שלא נשפך החוצה מהכלי (מאד לא מומלץ לחמם נוזלים במיקרו). במצב שימוש כזה המיקרו לא הופך להיות בשרי גם אם חיממו בו סטייק בשרי. למעשה ניתן יהיה להכניס מיד אחרי הסטייק פיצה חלבית (על צלחת חלבית) ולחממה שם, זאת מפני שהמכשיר נשאר כל הזמן 'פרווה'. ניתן יהיה להניח את שניהם בחלל המכשיר בלא כיסוי מפני שהמציאות היא שבשימוש כזה אין אדי טעם שיכנסו מהמאכל הראשון לשני.

לעומת זאת אם מבשלים מאכל נוזלי במכשיר לאורך זמן אז סביר שהדפנות מתחממות וקולטות את הטעם של המאכל, טעם שיוכל להפלט ע"י ערבוב אדים חמים למאכל הבא אם גם הוא יהיה נוזלי ויבושל במשך זמן רב. במידה והמאכל הראשון היה בשרי והשני חלבי אז המאכל החלבי עלול להאסר.

במקרה שרוצים לבצע שימוש מהסוג השני צריך יהיה לכסות במכסה ייעודי את אחד המאכלים (ורצוי שניהם), בכך מצמצמים את רמת הלחות בחלל המכשיר ולמעשה מונעים את ערבוב הטעמים.

במידה ובושל מאכל בשרי שנשפך ממנו על הצלחת של המיקרו ורוצים לבשל שם מאכל חלבי אז וודאי שצריך לוודא את נקיון הצלחת כך שלא יהיה שם ממשות של בשר, שטיפה עם סבון במים חמים מספיקה לעניין זה.

שאריות של טיפות שמן שנדבקו בחלל במכשיר יש לנקות כמידת האפשר עם סבון. מה שנשאר לא יוכל עוד לתת טעם במאכל הבא הן בגלל מיעוט השיעור והן בגלל שטעמו נפגם מהסבון.

לסיכום:

• חימום מזון במיקרוגל 'טרף' מותר גם בלא כיסוי אך אם לא קשה רצוי לכסות.
• בישול במיקרוגל טרף מצריך את נקיונו לפני השימוש, די בשטיפת מים חמים וסבון.
• למניעת חששות וכדי לאפשר לאורחים שנוהגים להחמיר בדיני המיקרוגל לאכול בביתכם, רצוי לכסות באופן תדיר את אחד המינים בכל חימום.

בעלי או אשתי, הבדל לשוני או בעל משמעות?

מה מקור השם 'בעל' בהקשר של בעל ואישה? האם יש לכך קשר לעניין 'בעלות'? כיצד היהדות מתייחסת לקשר בין בני הזוג, וכיצד נכון לאישה לכנות את בן זוגה?

בפרשת בראשית היחסים בין גבר ואישה מתוארים בשרש 'איש' כך לדוגמה:

{כג} ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת: {כד} על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד:

{א} והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה':

אפילו לגבי החיות היחסים מתוארים כך:

{א} ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: {ב} מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו: {ג} גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ:

אומנם בהמשך מופיע כבר תאור המשתמש בשורש בעל:

" ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל:"

ובצורתו הקיצונית:

" וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים:"

" כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל:"  

   

התאור 'בעלות' ביחס לאשה לא בא לתאר את טיב היחסים בין בני הזוג עצמם אלא את המסגרת של הנישואין ביחס לכל אדם זר.

כלומר התערבות חיצונית ביחסים שבין האיש ואשתו אמורים להיתפס בעיני החברה כגזלת דבר שיש לו בעלים- גזלת אישה מבעלה. במישור הזה גם פועלת ומדברת ההלכה, לא על התבנית הרצויה לקשר בין בני הזוג אלא כנקודת מוצא לפתרון לבעיות ממוניות וכד' בין בני הזוג ובינם לחברה, חשוב לשים לב שהבעל בתור ה'חזק' חוייב ביותר חובות כלפי אשתו ממה שחויבה היא כלפיו. לעיתים גם היחס בין בני הזוג מתדרדר לרמה של 'בעלות בלבד', האשה נמצאת בבית בגלל אילוץ כספי, חברתי ולא בגלל חיבתה לאיש (כיוון שאין חיבה מצדו כלפיה) דבר זה וודאי שלילי ומצופה שיתוקן בעתיד כך שיחזרו ליחסים של 'איש ואשה' של פר' בראשית.

כיצד ראוי לקרוא לבת/ן הזוג?

מלבי"ם שמואל ב יא

{כו} ... במ''ש ששמעה שמת אישה ותספד על בעלה, כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו ושם בעל הוא רק מצד שבעל אותה או מצד האדנות, ... ואמר (הושע א') תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה...:

הושע א

{יח} והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי: {יט} והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם: {כ} וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח: {כא} וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: {כב} וארשתיך לי באמונה וידעת את ה':

במצב האידיאלי בעלות של האיש ביחס לאשה לא אמורה להביא לפיחות במעמדה אלא אדרבה, הבעל אמור לתת כל כוחו ע"מ להעמיד  את אשתו לתפארת מול העולם:

ישעיה פרק-סב

{א} למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער: {ב} וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי ה' יקבנו: {ג} והיית עטרת תפארת ביד ה' וצנוף מלוכה בכף אלהיך: {ד} לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל: {ה} כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך:

הדלקת חיישן תאורה אוטומטי בשבת

בחדר הילדים נורת לילה עם חיישן, שמפעיל את הנורה כשהחדר נהיה חשוך ומכבה באור. בשבת יש שעות מסויימות (ערב שבת) שכניסה לחדר גורמת לנורה להדלק. בשבת בבוקר- פתיחת התריסים גורמת לנורה להכבות. הדלקת וכיבוי הנורה אינם תוצאה רצויה מבחינתי. כיצד עלי לנהוג?

מוסכם על פוסקי דורנו שהדלקת נורת חשמל בשבת ע"י לחיצה על כפתור שבקיר נחשב כמעשה ישיר של האדם כיוון שזו הדרך לבצע ההדלקה והתוצאה מיידית וישירה.

לגבי שאלתך, יש דעות שמתייחסות לכל הדלקה וכיבוי שנעשה ישירות מפעולת אדם ובמודעותו כאל 'פעולה ישירה של אדם' ולא כאל גרמא, גם אם מעורב בכך הפעלת מנגנון חשמלי שמגיב לתנועות האדם. לכן בשבת יאסרו כל פעולה שבוודאי תוביל לשינוי במצב הנורה (הדלקת נורת להט בידים מוסכמת על הפוסקים כאיסור דאוריתא). במילים אחרות יתיחסו לזה כאל 'פסיק רישא' שבדאוריתא אסור גם אם 'לא ניחא ליה'  (מה שנקרא בשאלתך " אינם תוצאה רצויה מבחינתי") .

אמנם ישנם פוסקים הרואים במנגנונים אלקטרוניים 'חכמים', כלומר שמגיבים למציאות לפי תוכנה קבועה מראש, לא כאל 'כפתור בקיר'  אלא כאל 'יצור זר שאינו חייב לשמור שבת' ולכן לא רואים בעיה לעבור בפני חיישנים חשמליים גם אם כתוצאה מכך המכונה תפעיל דבר מה.

משל להבנת הענין: אם תטיילי לפני צייר גוי המצייר את הנוף שמולו בשבת, האם תוכלי להעצר מולו כך שיכניס אותך לתמונה?

כאן ברור שגם אם תכווני לכך שיצייר אותך וגם ברור לך שכן יעשה , מלאכת הציור וודאי לא מיוחסת אלייך אלא לצייר הגוי למרות שאת במודעות גמורה שינית את הרקע שאותו הוא מצייר כעת.

ובכן החיישן הוא צייר המגיב לנוף שניבט מולו ועושה מלאכה בהתאם לכך.

למי נייחס המלאכה?

כאמור יש הרואים בחיישן כלי בלבד שלא ניתן לייחס לו את התוצאה של ה'ציור' ולכן מייחסים הפעולה אל האדם ולעומתם פוסקים שמייחסים המעשה למכונה לשיטתם נראה שיש אפילו יתרון לחיישינים חכמים ביחס לגוי שלא רק שניתן לייחס להם את כל המעשה אלא אף אין בהם את הבעיה של 'אמירה לנכרי' שעלולה להווצר מול הצייר הגוי או השוער בכניסה למלון (בעיה נפוצה של פתיחת דלת בשבת).

האמור לעיל ונימוקים נוספים מאפשרים בהחלט לסמוך על שיטת המקלים בהלכה זו.

חשוב לשים לב- אם מקבלים את ההלכה המקלה  ללא שום מגבלות הרי שמיד יכולים להגיע למצב של 'אין שבת', כניסתי לחדר תדליק את הטלויזיה ומחיאת הכף תדליק את האור, כל זאת בעיצומה של שבת קודש ובהתר גמור, ושבת מה תהה עליה?

המצב לעיל וודאי לא רצוי וניתן להבין את האוסרים גם אם לא לקבל את נימוקיהם.

אומנם אפשרי ליצור איזון בהלכה זו, כך לדוגמה כשהמציאו את 'שעון השבת' היו שחששו שהדבר יוביל ל'ביטול כבוד ומנוחת השבת' מהנימוק שהבאתי לעיל, מכשירי חשמל שונים ידלקו ויכבו בבית היהודי בשבת והכל 'בהתר גמור' ולכן אסרו השימוש בו או הגבילו השימוש לדברים דחופים מאד בלבד. אומנם נראה שעם ישראל ידע לעשות את האיזון הראוי ולא מוכרת מציאות ששמים טלויזיה על שעון שבת וכד'.

מקלחת במים חמים בשבת, האם מותר?

כיצד ניתן לנהוג בעניין מקלחת לתינוקת בשבת, כאשר קיים דוד חשמל בלבד? ובפרט בשבתות הקיץ המאוחרות, כאשר התינוקת ישנה כבר בצאת השבת? וכיצד כאשר קיים דוד שמש?

תשובה

לעניין תינוק, ניתן להקל ולקלח אותו.
למבוגר, ראה את התשובה בהרחבה.

מקלחת חמה בשבת:

ישנן שתי בעיות אפשריות במקלחת בשבת:

א: בישול המים בשבת - איסור תורה

ב: גזרת חכמים שלא לרחוץ כל הגוף בבת אחת במים חמים

הסבר הבעיות ודרכי הפתרון:

ביחס לבישול המים המציאות היא כזו- בדוד (החשמלי/שמש) יש מים רותחים מיום שישי ופתיחת המים החמים בברז המקלחת מוציאה מים רותחים מהדוד ובמקומם נכנסים מים קרים, מים אלו עשויים להגיע לדרגת בישול בתוך הדוד ולכן יש כאן "בישול מים בשבת- איסור תורה".

כמובן שאם המים שבדוד לא רותחים אלא רק חמים אז אין בעיית בישול, בד"כ בחורף זו תהיה המציאות בדוד חשמלי בלבד (לקראת צאת השבת)

ישנו פתרון טכני לבעיה- סוגרים לפני השבת את ברז המים הקרים שנכנסים לדוד ומותירים רק את הצינור שמוציא מים חמים פתוח, כך נמנע כל חשש שמים חדשים יתבשלו בשבת, כמובן שפתרון זה מצריך נגישות לדוד המים ולא תמיד זה פשוט.

פתרון הלכתי- משתמשים בעקרון ה'גרמא', כלומר פעולה שלא יוצרת את התוצאה באופן ישיר אלא רק גורמת לתוצאה שתקרה- בלא ייחוס ישיר לאדם הפועל.

במקרה שלנו- אם היינו שופכים ישירות מים קרים לדוד הרותח בשבת זה היה נחשב לבישול מהתורה באופן ישיר ואסור לחלוטין. אולם אנו רק פותחים את הברז בבית וכתוצאה מכך פוחת לחץ המים בצינור הסמוך לברז והמים מתחילים לנוע לכיוון פתח הברז ולהשפך החוצה,  וכתוצאה מכך פוחת לחץ המים גם בהמשך הצינור ויוצאים המים מהדוד וכתוצאה מכך נכנסים המים החדשים והקרים לדוד הרותח.

יוצא אם כן שהכנסת המים הקרים לדוד ובישולם זה לא תוצאה ישירה לפתיחת הברז אלא רק תוצאה של תוצאה מהפעולה, מציאות זו נחשבת כאמור לגרמא.

האם גרמא מותרת לכתחילה?

לפי שיטת הרב עובדיה יוסף ז"ל (הפסיקה הספרדית) אין בעיה לגרום לתוצאות גרמא בשבת ובמיוחד במקרה כמו שלנו שהתוצאה של כניסת המים הקרים לדוד נחשבת "לא ניחא ליה" כלומר לא רצויה לנו שהרי בכך מתקררים מי הדוד (ברור שעדיף לשימור חום המים שלא יכנסו לשם מים קרים כמו בפתרון הטכני שלעיל) לכן לדעתו אין בעיה לפתוח את הברז של המים החמים בשבת בין בדוד שמש ובין בחשמלי.

לפסיקה האשכנזית, גרמא מותר רק במקרה של צורך גדול ועם הגבלות.

על כן:

אם מדובר בדוד שמש (שאין בו בישול דאורייתא), וגם לצורך תינוק אפשר להקל בלי בעיה. לצורך אדם בוגר מדובר במחלוקת פוסקים.

גם בדוד חשמלי אם נחוץ מאד לתינוק- יש מקלים.

גזרת 'מרחצאות':

חז"ל גזרו שלא ירחץ אדם כל גופו במים חמים בשבת, ולכן גם אם אין בעיית בישול של המים- יש להקפיד שהמקלחת תעשה בצורה של "אבר אבר" ולא לשפוך את המים על כל הגוף בבת אחת.

האם יש הבדל בין מזוזה אשכנזית לספרדית? ה' שומר על אשכנזים בצורה אחרת מספרדים?

תשובה:

בסוף שתי הפרשיות של 'קריאת שמע' מופיע בתורה הציווי "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" חז"ל הורו שהכוונה היא לקבוע במזוזת הדלת קלף ועליו שתי הפרשיות. בפרטים אלו אין כל מחלוקת בין עדות ישראל.

ההבדל היחיד הוא בצורת הכתיבה של האותיות ע"י סופר הסת"ם, שבזה האשכנזים מקפידים על יותר עניינים ובכך 'מקשים' על הסופר דבר שגורר עלייה במחיר הקלפים ה'אשכנזיים' (כמובן שמחיר הבית תלוי בחוש האסטטי של הקונה ולא בעדתו).

האם כתיבה ספרדית כשרה לאשכנזים?

וודאי שכן!

פעם נצרכתי לקנות מזוזה והתוודעתי להבדל במחירים, גיליתי שמזוזה 'ספרדיה מהודרת' זולה מ'אשכנזיה רגילה'. הלכתי לרב אברהם שפירא זצ"ל (אז למדתי במרכז) ושאלתי אותו אם "אשכנזי רוצה לקנות מזוזה.. כאן הרב עצר אותי והעיר שלא רק אשכנזי רוצה לקנות מזוזה אלא גם ספרדי ותימני ובכלל כל יהודי רוצה מזוזה! לאחר קבלת הגערה חזרתי ושאלתי כך: "מה נחשב מהודר יותר לאשכנזים מזוזה ספרדית מהודרת או אשכנזית רגילה"? על זה הרב שוב הגיב בתקיפות שוודאי שגם הכתיבה הספרדית כשרה ללא פקפוק ואם היא מהודרת אז זה הידור!

המזוזה כמגן מפני צרה

ניתן למצוא מספר מקורות בדברי חז"ל לסגולת השמירה שבמזוזה. במסכת פאה בתלמוד ירושלמי מסופר על רבי יהודה הנשיא שלאחר ששלח לו המלך הפרסי ארטבן מרגלית כמתנה החזיר לו מזוזה כמתנה באמרו "אתה שלחת לי דבר שאני שומר עליו, ואני שלחתי לך דבר שאתה ישן לך והוא שומר עליך", כמו כן מסופר במסכת עבודה זרה על אונקלוס הגר שאמר לשלוחיו של אדריאנוס הקיסר שבאו לאסרו ושאלוהו מדוע מנשק את המזוזה ענה: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה - עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ". דברים דומים מובאים גם במסכת מנחות. בזוהר בפרשת ואתחנן נאמר על המזוזה שהיא שומרת על האדם מכל צדדיו, מבפנים ומחוץ. כלומר, שעל ידי המזוזה יש שמירה לנפש מיצר הרע ולגוף מכל צרה.

הטור והשו"ע כתבו על עניין השמירה בהלכותיהם אולם הדגישו שאין לקיים מצווה זו בגלל השמירה המובטחת, אלא משום שכך ציווה ה' ית'.

הרמב"ם ביקר בחריפות את אלו אשר כותבים בתוך המזוזה שמות של מלאכים לצורך שמירה[1]. וכך הוא כותב בהלכות מזוזה (פרק ה'):

"אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא. שאלו הטיפשים, לא די להן שביטלו המצווה. אלא שעושין מצווה גדולה, שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע להנית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."

כאשר ד"ר גארת רייזמן, האסטרונאוט היהודי הראשון ששהה בתחנת החלל הבינלאומית שמקיפה את כדור הארץ‏‏, הגיע לתחנת החלל על סיפון מעבורת החלל "אנדבור", הוא מיהר לקבוע מזוזה בתא שבו הוא ישן. ‏‏

מקובל בחוגים של שומרי מצוות שכאשר נופלת על האדם צרה גדולה כמו מחלה קשה או פשיטת רגל ואיבוד פרנסה, נוהגים לבדוק את המזוזות האם הן פסולות (פגם בכתב, רטיבות וכדומה פוסלות את המזוזה) ובמקרה שאכן התברר שהמזוזות פסולות מחליפים או מתקנים אותן מיד.

---

[1] בפועל מקובל בימנו שכותבים שמות מיוחדים המסוגלים לשמירה בצד השני של הקלף

האם אפשר לחמם מרק או עוף על הפלטה ?

תשובה:

מותר להשאיר אוכל על הפלטה גם אם הפלטה עתידה לכבות ולהדלק לאחר זמן.

להרחבה:

 אוכל יבש ניתן להוציא בבוקר מהמקרר ולהניחו ישירות[1] על הפלטה החמה ואין כלל צורך להשאיר את האוכל כל הלילה מחוץ למקרר (גם לא מומלץ).

אוכל עם רוטב ניכר, ובוודאי מרק קר אסור להניח על פלטה חמה ובמקרה כזה השארת הסיר כל הלילה על הפלטה הינה פתרון בהחלט טוב (אם אין חשש לקילקול האוכל)

אומנם אם הפלטה נכבית במהלך הלילה ומניחים את הסיר הקר עליה בעודה כבויה אזי לשיטת כמה מגדולי הפוסקים[2] אין בעיה שהמרק יתחמם כשהפלטה תדלק ע"י השעון-שבת בבוקר וכך אני נוהג בביתי.

---

[1] אין גזרת "מחזי כמבשל" בפלטת שבת שלא עומדת לבישול ושמה מורה עליה שאינה לבישול אלא חימום וכן אין בה מנגנון לוויסות חום שאפשר לחוש בו שמא יבעיר וכד'.

[2] כך הורה הרב עובדיה אף לספרדים אפי' שלשיטתם יש בחימום מרק מבושל שהתקרר איסור תורה, לאשכנזים הדבר רק איסור דרבנן לרוב הדעות ולכן קל יותר מהנדון בשאלה הקודמת בסעיף ב' לשיטת הגרשז"א

איך משתמשים בפלטת שבת מבלי שהיא תהיה כל השבת דולקת?

תשובה:

ניתן להשתמש בשעון שבת רגיל הנמכר בחנויות ואין צורך בהכשרים מיוחדים.

בעת הכנת השעון מערב שבת יש לכוון שהשעון יידלק ויכבה בזמנים הרצויים ואז אין שום בעיה בשימוש בפלטה זו וכיבויה.

במקרה והשעון לא כוון כראוי מערב שבת ורוצים לשנות את הזמנים במהלך השבת עצמה אז:

א: אין בעיה להאריך מצב קיים כלומר לדחות את מועד שינוי המצב. לדוגמה: אם ביום שישי קבעתי שהשעון של הפלטה יידלק בשבת בבוקר בשעה 9 ויכבה ב12 ואז החלטתי שאני רוצה לדחות את הסעודה בשעה ולכן רוצה שיידלק רק  ב10 ויכבה ב13:00 הרי שמותר[1] לי לכתחילה לעשות את השינוי באופן הבא: ללחוץ על הזיזים שמהשעה 9 עד 10 לפי הסדר, וכך אני מאריך את זמן הכיבוי, ואז ללחוץ לפי הסדר על הזיזים שמ12 עד 13 ובכך להאריך את זמן הדליקה.

ב: לפי פסיקתו של הרב אוירבך מותר במקום צורך גדול אף להקדים את השינוי.

למשל אם קבעתי שהמזגן יידלק ב12 בצהרים אך נהיה מאד חם כבר ב10 בבוקר והדבר מצער מאד אז ניתן ללחוץ על הזיזים שמ10:15 כך שההדלקה תוקדם כמובן זאת רק בתנאי שברור שהזזת הזיז לא תדליק כעת את המזגן אלא רק כעבור זמן מה (לא משנה כמה זמן, העיקר שלא יהיה מיידי)

ג: לדעתי הקדמת כיבוי באופן המתואר לעיל בב' מותרת לכתחילה אף ללא צער וצורך גדול.[2]

---

[1] לפי הפסיקה המקובלת של השמירת שבת כהילכתה. לדעתו של הרב אליהו אסור לבצע כל שינוי בשעון השבת בשבת עצמה.

[2] כן היה הדין אף אם היה כאן ממש כיבוי אמיתי שהרי זה גרם כיבוי ומותר, למעשה אין כאן כלל כיבוי.

מה זה "תוהו ובוהו"?

שאלה

מה זה "תוהו ובוהו"?

תשובה

מדובר על ביטוי שמופיע רק פעם אחת בתנ"ך וגם זה בהקשר למציאות שקודם בריאת העולם המוכר לנו ולכן אין לנו באמת דרך לדעת בצורה טובה מה כוונתו.

נוסף לבעיה הקודמת ישנה בעיה מהותית נוספת והיא שכל מעשה הבריאה הינו סוג של סוד שלפי חז"ל לא ניתן לגלותו אלא לאנשים בודדים בכל דור, דבר שגרם לשכחת והעלמות ידע זה מעמנו.

למרות המכשולים הנ"ל חז"ל ופרשנים מאוחרים יותר ניסו לבאר לנו המושג בין אם ע"י השוואת חלקי הביטוי 'תוהו' ו'בוהו' למילים דומות בתנ"ך ובין ע"י נסיון להבין הביטוי מההקשר שבו נכתב.

ברמת הפשט יש הסכמה שכוונת הביטוי היא כזו: תהו ובהו - ענין שממון וריקות

בהתייחס להקשר שבו מופיע הביטוי (כהקדמה לתאור הבריאה) מבאר רבינו בחיי (וכך מקובל בין חכמי ימי הבנים) שהכוונה ל'חומר היולי'- חומר חסר צורה שיכול להווצר ממנו כל דבר שהוא, בסיס ליצירה הבאה אח"כ.

להרחבה אביא כאן כמה מהפירושים עצמם:

תרגום אונקלוס בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

וארעא הות צדיא וריקניא

תרגום ירושלמי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָא וּבַהֲיָא וְצָדוּ מִן בְּנֵי אֱנָשָׁא וְרֵיקַנְיָא מִכָּל בְּעִיר

כתר יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

והארץ היתה תוהו ובהו שוממה מבני אדם וריקה מכל בהמה

רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) תהו ובהו - תהו לשון תמה ושממון שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה:

תהו - אישטורדישו"ן בלע"ז [מבוכה]: בהו - לשון רקות וצדו:

רד"ק בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) תהו ובהו - ענין שממון וריקות והוא"ו בשניהם תמורת ה"א למ"ד הפעל:

/השלמות/ והארץ היתה תהו ובהו - אחר שזכר בפסוק הראשון כי בראשונה ברא שמים וארץ ובכלל ארץ היסודות, אמר, כי לא היתה בריאת הארץ בתחילתה מבריאת (כבריאת, המ"ל) השמים כי השמים נבראו בשלמותם כלם הגלגלים שהם תשעה עם צבאות השמונה כוכבי אור שהם שבעה בשבעה גלגלים והגלגל השמיני שבו שנים עשר מזלות ושאר צבא השמים, והגלגל התשיעי שאין בו כוכב המקיף הכל ומניע כל הגלגלים עמו פעם אחת בכל כ"ד שעות, והארץ בתחילת בריאתה לא היתה בשלמותה, כי היתה תהו ובהו, כלומר ריקה מכל בריאה שלא היה לא בה ולא עליה דבר, כי היתה כלה מכוסה במים כמו שהמציא הטבע ברצון האל הממציא הטבע. ובדברי רז"ל (ב"ר ב') תהו ובהו, היתה הארץ תוהה ובוהה, אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים והתחתונים מתים. הנה למדנו מזה שארבע היסודות גופים מתים אין להם רצון ובחירה אלא מטבע שהונח בהם, ואם יצא אחד מהם ממקומו בהכרח ישוב למקומו בסוד [בסור, המו"ל] המכריח בטבעו בתשעה (? בתנועה? ק.) ישרה:

חזקוני בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) והארץ היתה תהו הארץ הבנויה עכשיו כבר היתה תוהו. כשנבראת בתחלה היתה תהו ובהו כלומר שממה וריקנית שלא היה בה עשב אדם חיה ובהמה עוף ודגים רמש חשך אור ורוח כתרגום ירושלמי וארעא הות צדיא מבני אנשא וריקניא מן בעירא שהרי היו מים על פני כל הארץ. תהו כמו ויתעם בתהו לא דרך ראיתי את הארץ והנה תהו. ואין לפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו דא"כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלומר מה שעכשיו ארץ היה כבר תהו ובהו אבל מדקאמר היתה אארץ קאי. ד"א והארץ היתה תהו ובהו דבר הכתוב על העתיד פי' קודם שברא הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ היתה תהו ובהו אותו מקום שהארץ עתידה לעמוד בו וכן על פני תהום על פני מקום שהיה התהום עתיד לעמוד בו. וכן מרחפת על פני המים שהרי ענינים אלו עדיין לא נבראו ויש כמה ענינים שלא נתפרסמה כאן יצירתם כגון מלאכים ומעשה מרכבה וגיהנם אלא רק דברים שאנו רואים בעולם, ואפילו ויטע גן בעדן לא נכתב אלא מפני סרחונו של אדם שנתגרש משם, אך הכתוב כולל יצירתם בבת אחת כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ואומר אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואומר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם כלומר הימים וכל אשר בהם. ואל תתמה על תיבת היתה שהיא לשון נקבה ומדבר על ענין זכר שכן דוגמתה מצינו ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח וארון האלקים נלקחה ואם ככה את עושה לי ותכל דוד המלך. וי"ו דוהארץ יתירה היא כמו וא"ו דולא נחם אלקים וכמוהו רבות. והארץ היתה תהו ובהו לא נאמר לשון זה גבי שמים אלא מפני כבוד שכינה ששורה בהם ולפי סברת התלמוד משמע שגם הם תהו ובהו נבראו וצריך לפרש וסביבות קצות הארץ ברא תהו ובהו.

רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) והארץ היתה תהו ובהו. הוא החמר שאין בו ממש ואין השם נתפס בו, והוא מלשון רז"ל: (קידושין מ ב) כתוהא על הראשונות, שאם בא אדם לגזור בו שום דבר תוהא ונמלך לקרותו בשם אחר, לפי שלא לבש צורה שיתפש בה השם, והחמר הזה נקרא בלשון התורה "תהו", ובלשון הפילוסופים היולי, "ובהו" הוא הצורה הנלבשת לחמר, והיא מלה מורכבת: בו הוא, כלומר דבר שיש בו צורה, ומזה אמר הכתוב: (ישעיה לד, יא) "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו", ייחס הקו לתהו, שהוא החמר שאין בו ממש, לפי שהקו הוא שיראה האומן מחשבת הבנין שהוא מקוה לעשות, והמלה נגזרת מן: (תהלים מ, ב) "קוה קויתי ה'". ויחס האבנים לבהו שהוא הצורה, לפי שהאבנים הם צורת הבנין. ויבא הקשור בשני הכתובים אלה: בתחלה ברא יש מאין בעל הכחות כלן חומר השמים וחומר הארץ, והארץ אחרי הבריאה הזאת היתה תהו, כלומר חמר אין בו ממש והיתה בהו שהלביש אותה צורה, והזכיר הכתוב ארבע יסודות שיש בצורה זו, והם: אש ורוח והמים והעפר, ומלת "הארץ" כוללת ארבעתם, והוא כלל העולם השפל, ואף ע"פ שיסוד העפר הוא אחרון הזכירו ראשון ובו ידבר, ועל כן התחיל מן הארץ שהיא הנקודה, והפילוסופים קראוה נקודה לפי שהיא למטה מן הגלגלים נתונה בתוכם כנקודה בתוך העגול, וקראוה נקודה, לפי שהיא קבועה וקיימת, אין לה תנועה כלל בכללה רק בחלקיה, כענין שכתוב: (קהלת א, ד) "והארץ לעולם עומדת", והנה היא בהפך מן הגלגל העליון המקיף, כי זה עליון בתכלית הדקות והזכות, וזו תחתון בתכלית העובי והעכירות. ואחר שהתחיל מן הארץ חזר לסדר היסודות בסדור הראוי, והוא: האש והרוח והמים, הזכיר "וחשך", הוא האש היסודית שהיא חשוכה, והקדימו לרוח מפני שהאש מקיף על הרוח, והקדים הרוח למים כי הרוח מקיף על המים והמים מקיפים על הארץ. והסדר הזה בעצמו מצאנו בספר קהלת ובספר איוב, וכשם שהתחיל כאן מן הנקודה שאמר "והארץ היתה תהו ובהו" כן התחיל בספר קהלת מן הנקודה, שנאמר: והארץ לעולם עומדת, והזכיר אחרי כן (קהלת א, ה) "וזרח השמש ובא השמש", זהו יסוד האש, ואמר אחרי כן: סובב סובב הולך הרוח, ואמר אחרי כן: כל הנחלים הולכים אל הים, וכן באיוב התחיל מן הנקודה ג"כ שאמר: (איוב כח, כד) "כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה", זהו יסוד האש, (איוב כח, כה) "לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה", הוא הסדור עצמו שבכאן בספר בראשית, גם בספר קהלת, לפי ששלשתם ספרי המחקר, ודבריהם מיוסדים על חכמת הטבע, והודיענו הכתוב בכאן באמרו "והארץ היתה תהו ובהו", כי הארץ לבשה צורה, והחשך שהוא האש מקיף למעלה מן המים והעפר מעורבים שקרא לשניהם יחד תהום, כמי הים שהעפר מעורב בהם והם נקראים תהום כענין שכתוב: (יונה ב, ו) "תהום יסובבני", והרוח מנשבת ותכנס בחשך ותרחף על המים. ומה שאמר "ורוח אלהים" היה ראוי לומר "והרוח" אבל ייחס הרוח לשם אלהים לרוב דקותה, אף על פי שהאש דקה יותר מן הרוח, כיון שהוציא האש בלשון חשך לא רצה ליחסו אל השם יתברך.

וע"ד המדרש: (ב"ר א, ד) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בזכות ג' דברים נברא העולם. בזכות חלה, בזכות מעשרות, בזכות בכורים, אין ראשית אלא חלה, שנאמר: (במדבר טו, ב) "ראשית עריסותיכם חלה תרימו", ואין ראשית אלא מעשרות, שנאמר: (דברים יח, ד) "ראשית דגנך", ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר: (שמות כג, יט) "ראשית בכורי אדמתך", ועוד אמרו: בזכות משה שנאמר: (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו", וכל המצות האלו דרך אחד להן וכלן רמז על אחדות החכמה הנקראת "ראשית", וכן מלת "בראשית" בתרגום ירושלמי: בחוכמתה, כי מצות הבכורים רמז לאחדות, וכן מצות המעשר, כי חשבון י' מפרש ומגלה כח האחד, וכן החלה מצוה יחידה בעיסה, ומה שאמר בזכות משה, לפי שמצינו בו ראשית ומשם זכה לקבל התורה, ואם תשכיל תמצא כי מלת "בראשית" תרמוז על בנין בית ראשון שעמד ת"י שנה, כמנין: (ויקרא טז, ג) "בזאת יבא אהרן אל הקדש", וכבר ידעת מאמר רז"ל (פסחים נד א) שבית המקדש נברא קודם השמים והארץ, ומפני זה הקדים מלת "בראשית ברא" ואחר כך "את השמים ואת הארץ", ולפי שעתיד ליחרב אמר: והארץ היתה תהו ובהו, לפי שנסתלקה שכינה מישראל:

ריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) והארץ היתה תהו ובהו וגו' [שם ב]. החל מסוף המעשה שבו נגמר הבנין, ואמר כי הארץ הנזכרת למעלה בטרם שתאצל מעלת העלות יתברך ויתעלה, היתה דבר המתהא את בני אדם, מפני שאין שם לא ממש ולא צורה, ואחרי אצילותה חזרוה לבהו, ומלת בהו כמו בו הוא, ורז"ל אמרו [חגיגה יב ע"א] תהו זה קו ירוק המקיף את העולם כלו, בהו אלו אבנים מפולמות שנאמר [ישעיה לד, יא] ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. יש מחכמי הקבלה מפרשים קו ירוק היא התשובה, אבנים מפולמות הם אבני הבנין הדומין לשש קצוות. והנה מקו הירוק הנרמז נמשך תחילת העולם ובנינו, שנאמר [תהלים פט, ג] עולם חסד יבנה, והנה בהו מלביש את התהו, כי תהו מורה על דבר שאין ניכר בו לא ממש ולא צורה, ובהו מורה על יישות, אף כי שניהם רוחניים, מ"מ אבני הבנין פעלתם בתחתונים יותר מן התהו:

ספר הבהיר [אות ב] א"ר ברכיה מאי דכתיב והארץ היתה תוהו, מאי משמע היתה שכבר היתה, ומאי תהו דבר המתהא את בני אדם, ומה בהו, אלא תהו היתה וחזרה לבהו, ומאי בהו, דבר שיש בו ממש דכתיב בהו, בו הוא. ספר הזוהר [ח"א ט"ז ע"א] והארץ היתה מקדמת דנא היתה דוקא. ענין אחר, והארץ היתה אחרי אצילותה, הויה שיש בה בה תהו ובהו, ר"ל מקבלת מזרועות עולם הנקראים תהו ובהו, ובעבור כי עיקר קבלתה הוא קודם מן התוהו על כן הקדימו, כענין שאמרו רבותינו ז"ל [יומא טז, ע"ב] כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כי כן הוא בענין הייחוד, וזה סוד גדול יתבאר בסוד המזבח בגזירת האל:

ספר הבהיר [אות יא - יב] גם את זה לעמת זה עשה האלהים [קהלת ז, יד], ברא בוהו ושם מקומו בשלום, ברא תהו ושם מקומו ברע, בוהו בשלום דכתיב [איוב כה, ב] עושה שלום במרומיו, מלמד שמיכאל שר ימינו של הקדוש ברוך הוא מים וברד, וגבריאל שר שמאלו אש, ושם שלום ביניהם מכריע, והיינו דכתיב עושה שלום במרומיו. ומנלן דבהו הוא רע, דכתיב [ישעיה מה, ז] עושה שלום ובורא רע, הא כיצד, רע מתהו ושלום מבהו. ברא תהו ושם מקומו ברע שנאמר עושה שלום ובורא רע, ברא בהו ושם מקומו בשלום שנאמר עושה שלום במרומיו. הנה רמז מכאן כי תהו הוא מקום הרע רמז למדת הגבורה שנאמר בה [ירמיה א, יד] מצפון תפתח הרעה, ובהו מקום השלום:

ספר הזוהר [שם ט"ז ע"א] תהו מדורא דזוהמא קינא דפסולתא. בהו ברירו מגו פסולת, ואתיישב ביה תהו אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא אתכליל ברזא דדיוקנא, השתא איהו בדיוקנא כד אסתכלו ביה לית ביה דיוקנא כלל, לכלא אית לבושא לאתלבשא בר האי, בהו להאי אית ליה ציורא ודיוקנא, אבנין משקען גו גליפא דתהו, נפקי גו גליפא דמשקען תמן, ומשם תועלתא לעלמא בציורא דלבושא משכי תועלתא מעלא לתתא. ואף לפירוש הראשון שפירשנו בתהו ובהו יתיישב לפירוש זה השני, כי הארץ כלולה מהתשובה ומו' קצוות.

עני"ן אח"ר, הארץ הנזכרת אחרי אצילותה קודם קבלתה השפע, היתה תוהא ובוהא והיתה מתאוה להתעלות אל האור הגדול ויאיר יי' פניו אליה:

ספר הזוהר [ח"א ל' ע"ב ול"א ע"א] והארץ כד אתהדרת למיתב באתרה ואתפרשת מסטרוי, הוה תוהא ובוהא לאתדבקא בשמים כחדא בקדמיתא, בנין דחמית לשמים נהירין והיא אתחשכת, עד דנהורא עלאה נפיק עלה ואנהיר לה, ותבת באתרה לאסתכלא בשמי' אפין באפין, וכדין אתתקנת אדעא ואתבסמת. וזה המשל מכוסה והמעין חתום יתבאר הכל בסוד קטרוג ומיעוט הלבנה, וגם בענין אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד [חולין ס ע"ב], וגם במאמר הלבנה [שם] בוכי בשביל שאמרתי דבר הגון שהזכירו רבותינו ז"ל, והבן. וזהו המשל הנזכר בבראשית רבה [ב, ב] משתי שפחות ושני עבדים, אמר שם למלך שקנה שני עבדים שניהם באוני אחת ובטימי אחד, על אחד גזר שיהיה נזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהיה יגע ואוכל, ישב לו תוהא ובוהא, אמר שנינו בטימי אחת זה ניזון מטמיון ואני ביגיעתי אתמהא, כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, והבן זה.

וחשך על פני תהום [שם]. זהו האמור בספר יצירה [פ"א מ"ה] עומק רום ועומק תחת, כי החשך רמז לאויר הקדמון, ונקרא כך כי הוא חשך לגלות מה שבתוכו, כי קודם שעלה במחשבה לבריאת העולם היה האויר הקדמון עומד במהותו ובאמתו, אין מי שיוכל לדעת כיצד, אבל סתרי ההויות כולם היו נעלמות בעמקי האין, עד שנאצלו כל הדברים הנאצלים מפליאת האחדות, וזה רמז באמרו וחשך על פני תהום, ומלת תהום רומזת לשכינה שנאמר [להלן מט, כה] ברכת תהום רובצת תחת, כי היא באחרית הבנין. זהו שנאמר במתן תורה [חבקוק ג, י] ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, ר"ל כי במתן תורה ראוך ישראל יחילו, הרים לשון הורים רמז לזרועות עולם שנאמר [להלן מט, כו] על ברכות הורי. וזרם מים, מים העליונים הבאים מן החסד. נתן תהום קולו, היא השכינה. רום ידיהו נשא, ר"ל כי השכינה נתעלת במרום מרומים, הוא המקום הנקרא רום מעלה כענין נעוץ סופו בתחילתו. ובאמרו ידהו ולא אמר ידו רמז להתעלות ה' ספירות אחרונות בה' עליונות חמש כנגד חמש.